האבק עדיין לא התחיל לשקוע לאחר התאמות המטבע הדרמטיות ביותר של העשור, אבל ברור לגמרי שמגזרי התכשיטים והיהלומים יסבלו מההשלכות החמורות.
ביום שלישי, ה-11 באוגוסט, הבנק המרכזי של סין קיבל החלטה בלתי צפויה, לרשום פיחות של כמעט 2% בערך היואן. בימים הבאים התרחשו הפחתות נוספות. כל זה גרם למהומה בינלאומית, שעדיין מהדהדת בשווקי ההשקעות העולמיים.
בייג'ינג הצדיקה את הצעד שלה בהיותו ניסיון חד פעמי ״לקדם התאמת שוק״, אולם אנליסטים רבים סבורים שיואן חלש יותר יסייע למדינה להגביר את היצוא ולעורר את הכלכלה האיטית שלה.
מותגי יוקרה עולמיים קיבלו את הידיעה בפניקה בלתי נשלטת. רק יומיים לאחר ההכרזה ירדו מניות קבוצת LVMH ביותר מ -11%; ריצ'מונט (Richemont) ירדה בכמעט 17%; טיפאני (Tiffany) ספגה הפסדים של כ-7%. באופן כללי, כל מותגי התכשיטים הזרים הגדולים, שהשקיעו בצורה ניכרת בהרחבת הערוצים הקמעונאיים שלהם בסין, רשמו הפסדים כבדים.
ירח הדבש הארוך של מוצרי היוקרה הזרים וסין הראה את סימני המשבר הראשונים בתחילת השנה, כאשר אי עמידה בתחזיות הצמיחה עוררו ספקות באשר ליכולתו של השוק הסיני לספוג מוצרי יוקרה. LVMH, למשל, הכריזה בתחילת השנה כי המכירות שלה בשליש הראשון של 2015 ירדו ב-6%, בעיקר עקב ביצועים חלשים בסין.
זוהי סוגיה קריטית לתעשיית התכשיטים. כל החברות הגדולות כבר מתייחסות לסין כשוק המבטיח ביותר במונחי צמיחה. סין כבר סופגת כ-30% ממוצרי היוקרה העולמיים, ועד כה הפגינה שיעור צמיחה עקבי של כ-5% בשנה. כיוון שאנליסטים העריכו כי סין הזו עדיין לא הראתה את מלוא הפוטנציאל שלה, הם עודדו מותגי יוקרה להשקיע באפיקי קמעונאות והפתה יקרים, כמו גם במסעות פרסום יקרים. אבל כעת נראה כי התיאבון שאינו יודע שובע של בייג'ינג לתכשיטים עצר בפתאומיות.
מלבד על מכירות בסין, לשער חליפין גרוע יש גם השפעה שלילית על תיירות, שללא ספק תפגע עוד יותר בשווקי התכשיטים של אירופה וארה"ב. מכירות בחו״ל מהוות כיום מקור רלוונטי של הכנסות בקרב מותגי תכשיטים גדולים, שהשקיעו בהקמת חנויות ביעדי תיירות מרכזיים ושדות תעופה. עם היקף של יותר מ-110 מיליון תיירים יוצאים וגידול שנתי צפוי של 17%, סין אמורה היתה להיות המנוע העיקרי של צמיחה במכירות זרות במדינות מערביות; אך תידרש סקירה מחודשת גם של ההערכות הללו.
לאור העובדה שמותגי התכשיטים הבינלאומיים נפגעים מהמדיניות המוניטרית החדשה של סין, אפשר היה לצפות שחברות תכשיטים מקומיות יצאו מנצחות. זה נכון רק באופן חלקי. יצרנים מקומיים מוכנים לנצל את המצב כדי להגדיל את כוחם היחסי בשוק הסיני, אבל הם לא יוכלו לנצל את היתרון התחרותי ביצוא, בגלל היחלשות המטבע המקומי. הסיבה לכך היא שמותגי יוקרה סיניים עדיין לא הצליחו לבסס ערוצי יצוא חזקים. זה קרה לאו דווקא בגלל איכות היצור של התכשיטים, אלא כיוון שלסין יש מוניטין של סחורה זולה ביצור המוני, שנוגד את הרעיון של יוקרה.
מותגים כמו צ׳או טאי פוק (Chow Tai Fook) וצ׳או סאנג סאנג (Chow Sang Sang) הם בעלי שורשים עמוקים בשוק המקומי, ולכן קשורים בצורה הדוקה לכלכלה הסינית. כל עוד הכלכלה מתקדמת בקצב סביר הם יהיו בסדר, אבל כאשר יש קשיים – גם מותגי התכשיטים המקומיים סובלים.
טבלה השוואתית זו, שמראה את ביצועי המניות של כמה מותגי תכשיטי יוקרה מערביים וסיניים מאז ההכרזה על הפיחות ביואן, מספקת הסבר חזותי לבעיה. כצפוי, מותגים מערביים סבלו מקריסה מיידית עקב הצפי לאובדן התחרותיות בשוק הסיני. ככל שמותג מעורב יותר בסין כך ההפסדים שלו כבדים יותר. מחירי המניות של שני מותגי התכשיטים הסיניים הגדולים עלו בתחילה במקביל לצלילת המתחרים העיקריים שלהם, ועלו הרבה מעל הרמה של מדד ההתייחסות שלהם (Hang Seng בהונג קונג). אולם לאחר רגע של אופוריה כללית, שניהם נגררו על ידי הנפילה בשוקי המניות הסינים ובסופו של דבר ירדו מתחת לרמתם הראשונית.
מצבה של תעשיית יצור היהלומים הסינית מעט מורכב יותר. במבט ראשון, הפיחות במטבע צריך לספק לה יתרון תחרותי ניכר. יצרנים סינים יכולים להפחית את עלויות העיבוד ולהציע לשוק יהלומים מלוטשים במחירים נמוכים יותר. אבל לתנאים הללו עשויה להיות השפעה פחותה: בין המתחרים, מלטשי יהלומים מערביים הם אלה שמתמחים יותר ויותר באבנים איכותיות וגדולות, אשר מושכות קהל יעד אחר ובהחלט לא נחשבות לצד החזק של היצרנים הסינים.
מרכז הליטוש ההודי בסוראט הוא המתחרה הישיר של סין בעסקי הליטוש, ואותו יש לבחון כנקודת השוואה. אך הבעיה של היצרנים הסינים היא, שגם ההודים, בתורם, עברו סבב של פיחות. מאז השנה שעברה הרופי מאבד מכוחו לעומת מטבעות אחרים (כולל היואן), מה שהביא להחרפת התחרות. לכן המהלך של סין לכל היותר השווה את התנאים. יש היבט אחרון שאותו יש לקחת בחשבון כאשר מסתכלים על ענף ליטוש היהלומים: בדומה לשווקי חומרי הגלם האחרים, גם שוק היהלומים מבוסס במידה רבה על דולר אמריקאי כמטבע המרכזי. לכן, יואן חלש פירושו שרכישת יהלומי גלם תהיה יקרה יותר עבור חברות סיניות.
באופן כללי, זה זמן טוב לבצע פיחות במטבע, משום שמחיריהם של כמה חומרי גלם נמוך באופן יוצא דופן. נפט גולמי, למשל, ירד מ-110 דולר לפחות מ-50 דולר לחבית בתוך שנה. לכן החסרונות של שער חליפין שלילי די מתאזנים עם ירידת מחירים כוללת. למרבה הצער, זה לא רלוונטי ליהלומי גלם, שמחירם נשמר גבוה בצורה מלאכותית על ידי חברות הכריה, אפילו במחיר של ירידה בנפח המכירות. אפילו כעת, כאשר תעשיית הכריה דנה בהפחתות מחיר של גלם, איש לא מצפה שהמחירים יותאמו לאלה של סחורות אחרות.
אך באופן כללי, כל השיקולים קשורים בשאלה האם המהלך של בייג'ינג יצליח להשיב את האמון בצמיחה עולמית לטווח הארוך. זה מה שישפיע על האם הימים האחרונים ייזכרו כחלום רע או כתחילתו של משבר חדש.
