ועכשיו – הגיע זמנו של שוק היהלומים המלוטשים לייצב את עצמו. זה ייתכן, זה אפשרי, וזה יקרה. אם עד סוף השנה לא ייכנס לערוץ היהלומים חומר גלם בכמויות שאנחנו לא יכולים לעכל – ואני מעריך שהמפיקות אכן יעצרו את הזרמת יהלומי הגלם – יעלו מחירי היהלומים המלוטשים. אני מאמין, ש-2016 תישא אתה את בשורת ההתייצבות והצמיחה.
שוק יהלומי הגלם אמר את דברו. בעלי מכרות היהלומים מבינים את המצב ואני מניח, שכל בעלי החוזים לטווח ארוך, המקבלים הקצאות יהלומי גלם מיד ראשונה, נוכחים בכך ממש בימים אלה. אני מאמין שמחיר יהלומי הגלם יתייצבו ועל כן – נוכח העובדה ששוק היהלומים המלוטשים איבד מערכו בחודשים האחרונים, המשימה החשובה העומדת לפנינו עכשיו היא שמירה על יציבותם של מחירי היהלומים המלוטשים. מתפקידנו לעצור את ההידרדרות, לחזק את הסוחרים ביהלומים מלוטשים ולגרום לאנשים לשוב ולהאמין במלאים שלהם.
אחד הבנקאים הבכירים העוסקים במימון יהלומים אמר לי לא מכבר: כל זמן שהיצרנים קונים יהלומי גלם במחירי הפסד, אין שום סיבה שאממן אותם רק משום שהם רוצים לדאוג למעמדם אצל הספק. איני רוצה להיות שותף למעשים אלה בידיעה מראש שיהלומי הגלם מתומחרים באופן שלא מאפשר ליצרן למכור ברווח את היהלומים המלוטשים שיופקו מגלם זה. אם מפיקות הגלם ירפו מהלחץ, ונראה לי שזה מה שעומד לקרות, תעבור המשימה לשמירה על מחירי היהלומים המלוטשים אלינו, העוסקים בענף היהלומים. איך עושים זאת? איך עומדים בשמירה על מחירי היהלומים המלוטשים והחזרת האמון הבנקאי? יש שיאמרו שזו שאלת המיליון דולר, ואני אומר – כבר מזמן לא. זו שאלת הביליון דולר…
30 מיליארד
להערכת גורמים בענף, עומד מלאי יהלומי הגלם והמלוטש על כ-30 מיליארד דולר. אני לא כולל בהערכה זאת את מלאי היהלומים שמחזיקים בעלי המכרות ולא את מלאי היהלומים שנרכשו על ידי החנויות. בהערכה כלול רק המלאי שמחזיקים יצרנים וסוחרים ומה שמונח בחנויות כממו. מלאי היהלומים המלוטשים מוחזק בעיקר בששה מרכזים: הודו, בלגיה, ישראל, ארצות הברית, הונג קונג ודובאי. נראה כיצד הרכבתי הערכה זאת:
• בשלב הראשון – שוק הגלם המשני – יהלומי גלם הנמצאים בידיים של סוחרי גלם (עדיין לא בידי היצרנים). אני מעריך מלאי זה בכ-2 – 3 מיליארד דולר.
• בשלב השני – יהלומי גלם הנמצאים בתהליכי ייצור, מרגע כניסתו למפעל עד שובו של היהלום המלוטש שנוצר מגלם זה מהמעבדה הגמולוגית. בהנחת זמן של שלושה חודשים מרגע הכניסה למפעל עד רגע הכניסה לערוץ השיווק אני מעריך מלאי זה בסדר גודל של 5 – 6 מיליארד דולר;
• בשלב השלישי – מלאי היהלומים המלוטשים שמחזיקים היצרנים לשם שיווק – מלאי זה מוערך בסדר גודל של 5 – 6 מיליארד דולר;
• בשלב הרביעי – מלאי אצל סוחרי היהלומים המלוטשים ובחברות בנות של יצרנים, ביעדי השיווק כגון ניו יורק והונג קונג – 10 מיליארד דולר;
• בשלב החמישי – סחורות בתכניות שיווקיות (ממו) – 4 מיליארד דולר.
החזרת האמון
אם נתייחס לכל ענף היהלומים העולמי כאל חברה עסקית אחת המחזיקה במלאי יהלומים בשווי של 30 מיליארד דולר – בשוק המשני, בערוץ הייצור או בחנויות – נוכל להבין, שכל ירידה של ־3% בשווי המלאי שוות ערך לירידה של מיליארד דולר. תפקידנו למנוע ירידות אלה תוך שאנו שומרים על רמת המחירים. אחרי שנשיג יעד זה עלינו להחזיר את רמות המחירים לרמה של 2014.
שני נדבכי יסוד מרכיבים עסק טוב: אמון הבנקים והאמון במוצר. אם הבנקים יראו אצלנו רווחיות הם ירצו לממן את ענף היהלומים. עם שובה של הרווחיות, ולו גם באחוזים בודדים מעבר להוצאות המימון, המחירים לא רק יישמרו, אלא גם יעלו.
קשיים אובייקטיביים לא מעטים עומדים בדרכו של שוק המלוטש: השוק הרוסי נמחק, האטה מורגשת בשווקים של סין והמזרח התיכון ורק ארצות הברית לבדה מוכיחה גידול יציב. לא זאת אלא, שעקב חוסר רווחיות בענף היהלומים החלו מספר רשתות תכשיטים לזלוג לכיוון היהלומים הסינתטיים, המוערך בכחצי מיליארד דולר, אם כי ייתכן שההערכה מתונה מדיי. אין ספק, שיש בצמיחתו של שוק זה כדי לגזול מנתח השוק שלנו.
לשורה זו של אתגרים נוסיף את לב לבה של הבעיה – היעדרו של הפרסום הגנרי מאז החליטה דה בירס, בשנת 2000, להפנות את תקציבי הפרסום שלה למותגים של עצמה. מאז, אנחנו סומכים למעשה על הזיכרון ההיסטורי של השוק. ובשוק כל כך היפראקטיבי, המוצף במאות גירויים מגניבים – חופשות, גאדגיטים, ושלל צעצועים אלקטרוניים, חובה לגייס את כל הכוחות כדי להרים מחדש את נושא הפרסום הגנרי. WFD – הגוף שהקימו הפדרציה העולמית של בורסות היהלומים ( WFDB) וההתאחדות הבין לאומית של התאחדויות תעשייני היהלומים (IDMA) – עושה כמיטב יכולתו, אולם המימון שלו נובע מחסויות ומשיתופי פעולה נקודתיים, ועל כן אין בו כדי להציע פתרון כולל וגורף לענף שלנו.
מפיקות הגלם המובילות הקימו באחרונה איגוד, שאחת ממטרותיו היא קידום שיווק היהלומים. אולם, לפי שעה מבוסס תקציבו של האיגוד על 6 מיליון דולר, וגם אלה מוקדשים למספר מטרות, ועל כן, גם איגוד זה אינו מציע לפי שעה פתרון לבעיית הפרסום הגנרי.
באחרונה עלו הצעות לנכות פרומיל מהתקבולים של כל גורם בענף, החל במפיקות הענק וכלה בסוחרים הזעירים, כדי ליצור מאגר לפרסום גנרי. זה פתרון מעניין שיש לדון בו. הלוואי שהייתי יכול להיות אופטימי ולומר שכבר לקראת עונת החגים הקרובה יעמדו לרשותנו מקורות לפרסום גנרי ש'יעיף' קדימה את עסקי היהלומים, אבל לצערי אני יודע שזה לא יקרה. הלוואי שנצליח להתארגן לקראת מכירות העונה של שנת 2016. כרגע לפנינו שני מבחנים גדולים:
האחד – תערוכת הונג קונג שתתקיים בחודש ספטמבר. אני מקווה שלא נצטרך למכור בתערוכה במחירי הפסד, אלא נמשיך לעמוד על המחירים שלנו.
השני, הגדול והחשוב – הצלחת המכירות ברשתות הגדולות ובחנויות התכשיטים בארצות הברית בעונת החגים. דה בירס, החולשת כיום על 35% משוק הגלם, כמו גם אלרוסה, הלכו צעד אחד קדימה, הבינו את חומרת המצב והפסיקו להזרים חומרי גלם ליצרנים. כתוצאה, מתחזק תזרים המזומנים של היצרנים שאינם מחויבים לקחת את כל הגלם שמציעים להם, ויכולים על כן לקבל תמורה גדולה יותר עבור המלוטש. דה בירס הודיעה ממש ביום הכנתה של כתבה זו, כי בצעד חריג היא מאפשרת לבעלי הסייט לדחות לסייטים הבאים עד 75% מסייט אוגוסט. אם תהליך זה יימשך עד סוף השנה, נראה יציבות במחירי המלוטש. במקרה זה יחזור אלינו האמון של המערכת הבנקאית. אני מאמין, שהחל בינואר 2016 נוכל להרגיש שאנחנו נכנסים לעידן חדש.
מאת: יו״ר מכון היהלומים – מוטי גנץ
