באיזו מידה רלוונטית שאלת מהותו ומיקומו הטריטוריאלי של מקרה האובדן – זו השאלה שעמדה בפני בית המשפט במקרה של ג', שהעביר לסוחר אחר חבילות יהלומים בקונסיגנציה, כדי שזה ינסה למוכרן ללקוחותיו בדרום מזרח אסיה ובארצות הברית.
ג' יהלומן מוכר וחבר בורסת היהלומים, ביטח את עסקו לפי פוליסת ביטוח מסוג 'כל הסיכוני'במסגרת הפוליסה, הוגבלה תחולת הפוליסה לאובדן או נזק בישראל בלבד. במהלך תקופת הביטוח, ביקש ג' להוסיף סוחר עמו עמד בקשרי מסחר כמבוטח נוסף במסגרת הפוליסה.
ההיכרות בין השניים הייתה ארוכת שנים, ובמהלכה נקשרו בעסקאות שונות, שלבשו אופי דומה. ג' היה מעביר לסוחר חבילות יהלומים בקונסיגנציה, כדי שזה ינסה למוכרן ללקוחותיו במדינות המזרח הרחוק ובארצות הברית. הסוחר היה חותם כנגד חבילות היהלומים על תעודת משלוח ושם פעמיו אל מעבר לים להציע שם מרכולתו.
בינואר 2002 נסע הסוחר להונג קונג כשהוא נושא עמו למכירה יהלומים, אותם קיבל מיהלומנים שונים, ובהם יהלומים בשווי של כשני מיליון דולר, אותם קיבל מג'. כעבור מספר ימים טילפן הסוחר לג' והודיע לו, שאלמוני חמוש תקף אותו בבית המלון בו לן בהונג קונג ושדד ממנו יהלומים בשווי של ששה מיליון דולר, ובהם גם יהלומיו. ג' חשד מייד כי הסוחר משקר לו, ועירב חוקר פרטי בפרשה.
מאוחר יותר, עת נפגשו השניים עם שובו של הסוחר לישראל, נודע לג', בראשונה, כי בחזקתו של הסוחר היו חבילות יהלומים נוספות שקיבל ממנו בעבר, בשווי של 1.8 מיליון דולר. ג' סבר, כי חבילות אלה נמכרו, מכיוון שהסוחר העביר בעבור אותן החבילות צ'קים דחויים. בדיעבד, הצ'קים הדחויים הוחזרו בשל היעדר כיסוי. הפרשה הועברה לבוררות בבורסה. במסגרת הבוררות הוסכם, כי הסוחר ישלם לג' סכום חלקי בלבד מחובו לג'.
במקביל, פנה ג' למבטחיו, חתמי לוידס, בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, מאחר ולטענתו, מדובר בתרמית שאירעה בישראל, שכן לפי התביעה תכנן הסוחר לרמות אותו כבר בעת שנמסרה הסחורה לידיו. המבטחים דחו את תביעתו של ג' משום שלטענתם מדובר בשוד בחוי׳ל ולא בתרמית, אירוע בגינו אינו מבוטח, שכן פוליסת הביטוח חלה רק בשטח ישראל, והשוד בוצע כאמור בהונג קונג.
ג' הגיש תביעתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. במסגרת התביעה טען, כי שאלת מהותו ומיקומו הטריטוריאלי של מקרה האובדן אינה רלוונטית, שכן מקרה האובדן הוא מעשה תרמית של הסוחר, אשר הפקיד בידיו שיקים דחויים ופתקאות קנייה להבטחת פירעונן של עסקאות שכלל לא נערכו על ידו, התרמית התרחשה בישראל, ומכאן שהפוליסה חלה, והמבטחים חייבים בתגמולי ביטוח בגין נזקיו.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ענת ברון, דחתה את תביעתו של ג'. לטענתה, הגם שמדובר בפוליסת ביטוח מסוג 'כל הסיכונים', הרי שאין מחלוקת בין הצדדים כי תחולתה מוגבלת מן הבחינה הטריטוריאלית, ומשכך – על ג' להוכיח כי מקרה הביטוח אירע בישראל. השופטת ברון קבעה, כי ג' לא עמד בנטל זה, שכן לא עלה בידו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרמית לנזק שנגרם לו, ואף לא את מעשה התרמית עצמו.
ג' לא קיבל את פסק הדין וערער לבית המשפט העליון. הערעור נדון בפני השופט סלים גיובראן, אשר סקר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא מצא לשנות מפסיקתן. לטענתו, עסקאות קונסיגנציה בתחום היהלומים הן בגדר מנהג סוחרים רגיל, יחסי המסחר בין ג' והסוחר היו תקינים במשך השנים, ואין בראיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי כל ראיה אובייקטיבית המרמזת כי הסוחר ביקש לרמות את ג'.
ג'ובראן מוסיף, כי גי לא הצליח להוכיח שיסודות המרמה התגבשו בישראל. לא הוכח שברגע מסירת היהלומים לסוחר (בישראל) אבד כל סיכוי סביר שישובו אליו. יתרה מכך, לא הוכח שהסוחר אכן ביקש לרמות את ג', שכן האחרון אישר שגם בעבר היו מקרים בהם הסוחר אמר שמכר יהלומים אך בסופו של דבר החזיר לו אותם. בהערת אגב, ציין השופט ג'ובראן כי על פי פרשנותו של ג' לפוליסת הביטוח, המבטחים היו חשופים באמצעות סוכני המכירות של ג', אשר מטלטלים את היהלומים ברחבי העולם, לסיכון גדול יותר מהסיכון המוסכם על פי פוליסת הביטוח ללא כל תוספת פרמיה, ואין להתיר זאת.
מאת: עו״ד עוז ברקוביץ'
