המימון לתעשיית היהלומים ירד משמעותית בשנים האחרונות. התעשייה לרוב רואה זאת כהתפתחות שלילית; ניתן להתווכח על זה. עובדה אחת שלא ניתן להתווכח עליה, היא שתעשיית היהלומים כיום מצויה ברמת החוב הנמוכה ביותר מזה למעלה מעשור.
נכון להיום, המימון לתעשיית היהלומים מסתכם על פי ההערכות בכ-9 מיליארד דולר. על פי ההערכה שלנו, החוב הכולל של התעשייה עמד ב-2019 בממוצע על 9.7 מיליארד דולר, ומצוי במגמת ירידה לאורך השנה. חוב זה כולל אשראי בנקאי וכן כספים מגופים פיננסיים אחרים, כגון חברות השקעות וחברות ביטוח.
האשראי הבנקאי המנוצל ללוטשי ויצרני יהלומים ירד כל חודש ב-2019
להוציא כמה תנודות, מגמת הירידה ברמת החוב של התעשייה אינה ייחודית לשנה הנוכחית. תהליך זה נמשך כבר משנת 2011, למרות עלייה בהיקף האשראי ב-2014, שמאז הלך והצטמק שוב. התעשייה מצויה כיום ברמות החוב הנמוכות ביותר מאז 2004, לפני כ-15 שנה. זהו סימן בריא, כפי שאראה בהמשך.
מקור: עידן גולן
מימון לתעשיית היהלומים או חוב של תעשיית היהלומים?
ניתן לטעון כי השאלה האם מדובר במימון לתעשיית היהלומים או בחוב של תעשיית היהלומים, היא סמנטית, שכן מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. ברור כי המימון הבנקאי הוא המנוע לצמיחת התעשייה – כל תעשייה. עמק הסיליקון לא יכול היה להפוך לסיפור הצלחה מסחרר בעשורים קודמים ללא קרנות הון סיכון, הנפקות לציבור, ומקורות מימון נוספים.
עם זאת, במקביל, מימון עלול לעיתים להפוך לחרב פיפיות בידי אלו שאינם משתמשים בו נכון. תעשיית יהלומים המאופיינת במינוף-יתר ושקועה בחובות גדולים, היא תעשייה פגיעה. ביקוש צרכני יציב לתכשיטי יהלומים בשנת 2010 הוביל לעלייה חדה בביקוש מצד קמעונאים סינים והודיים, החל מתחילת 2011. עלייה זו הובילה להתייקרות במחירי היהלומים המלוטשים, שבאה לידי ביטוי באופן טבעי בעליית מחירי הגלם, ובכך שיצרנים ולוטשים נכנסו לסחרור של קנייה, ייצור ומכירה סיטונאית, על מנת להשביע את הביקוש.
בשלב זה, בנק סטנדרד צ'רטר (Standard Chartered) העביר מימון רב ליצרני ולוטשי יהלומים. נדמה היה שכל היצרנים והלוטשים מצליחים בגדול. אבל המימון הנוסף רק תרם לזינוק במחירים. הוא לא תרם למחקר ופיתוח, לערך מוסף או לצמיחה בת-קיימא. העלייה במחירים יצרה בועה, כמובן, ומחירי היהלומים המלוטשים החלו לצלול ביולי 2011. איתם, החל להתכווץ המימון לתעשיית היהלומים. מאז, מחירי היהלומים מצויים במגמת ירידה.
ואף גרוע מכך, לאור המלאי הגדול, היחלשות הביקוש והירידה בערכו של המלאי, ספקי האשראי התחילו לדרוש כי כספם יוחזר. זה פגע קשות בתעשייה, וגרם לשורה של פשיטות רגל בענף.
העלייה במימון לתעשיית היהלומים הובילה לזינוק במחירי הגלם
זה נאמר קודם, וצריך לחזור על זה. עם העלייה במימון לתעשיית היהלומים, עלו גם מחירי הגלם. כאשר המימון יורד, מחירי הגלם יורדים. הקורלציה ישירה למדי. הזרמת כספים בשנים 2010-2011, וכן ב-2014, השפיעה ישירות על מחירי יהלומי הגלם.
הבעיה אינה טמונה בתהליך עצמו, אלא בהשפעה שלו. כאשר המימון פחות זמין ומתכווץ, מחירי הגלם לא יורדים אתו באותו קצב. זה המחיר האמיתי של עליות מחירים הנובעות ממימון. קשה מאוד לשכנע את חברות הכרייה להוריד מחירים כשהמלאי מצטבר והמכירות יורדות. קשה אף יותר לעשות זאת כשהבעיה היא ירידה במימון הזמין.
יש מי שיטען כי זה בלתי אפשרי, ויש לכך סיבה טובה: זהו תהליך יוצא מן הכלל לאכיפת מיזוגים בשוק. סוחרים בבלגיה ובישראל – המתלוננים על "יתרון לא הוגן" לסוחרים הודיים, ומייחלים למימון דומה לזה שממנו נהנים עמיתיהם ממומביי – צריכים לזכור זאת. פשוט חשבו על יחס העסקים הנסגרים בהודו, והשוו אותו לעסקים שנסגרים בבלגיה ובישראל. עובדה זו לבדה מלמדת על הסכנות הטמונות במימון נגיש יותר.
מקור: עידן גולן
האם קיים מחסור במימון לתעשיית היהלומים?
העניין הבסיסי הוא שעלייה במחירי הגלם דורשת כי מחירי המלוטש יעלו בהתאם (אבל רק אם תרצו לשמור על שולי רווח). ולאור התנגדות הצרכנים להעלאת מחירים, האם הזרמת אשראי היא הפתרון לשפל הנוכחי? תיאורטית, אם התעשייה יכלה להתגבר על הדחף, ניתן היה להשקיע את הכסף הנוסף בשיווק. אבל על מי אנחנו עובדים? אי אפשר לעמוד בדחף. כסף נוסף תמיד מושקע במינוף עמדות, כלומר בריצה לקנות עוד גלם.
למעשה, התעשייה בגדול גילתה שמימון עצמי מספק את הצרכים שלה. כפי שציין סוחר פיקח, הירידה בהיצע הגלם וירידת המחירים לאחרונה, שחררו סכום עצום, ויצרו "חיסכון" של מעל 3 מיליארד דולר ברכישות גלם בשנת 2019 לבדה.
בהתחשב בצמצום הוצאות התקורה בשל צמצום הייצור, והירידה החדה במימון השנה, מדובר כמעט ב"מציאה" מבחינתם של לוטשי ויצרני יהלומים.
במציאות, צמצום האשראי נתן ליצרני ולוטשי יהלומים הזדמנות פז להכניס סדר בנושאים רבים, כולל שיפור היעילות ופרידה מאלו שלא התאימו את עצמם למצב, וסגרו את העסק.
כיצד ייראו מחירי הגלם בעתיד?
מחיריהם העתידיים של יהלומי גלם תלויים בספקים – כלומר, ספקי הגלם וספקי האשראי. אם המימון יישמר ברמות הנוכחיות או ברמות דומות, והירידה במלאי תימשך, היצע קצוב של יהלומי גלם יאפשר ליצרנים ולוטשים לעלות על מסלול צמיחה בריא.
תרחיש סביר יותר הוא שחברות הכרייה ישיבו לקדמותם את רמות המחירים והמכירות, בהקדם האפשרי. האם ספקי האשראי יתפתו להגדיל את המימון ליצרנים ולוטשים בתעשיית היהלומים? סביר להניח. בואו נקווה שבעידן של כסף זול, הם יעשו זאת במירב הזהירות האפשרית.
מאת עידן גולן
לקריאת המאמר המקורי באנגלית לחצו כאן
