שלושה כוחות עיקריים מעצבים את "תעשיית היהלומים החדשה" בשנים האחרונות: משמעת חדשה בפעילות של חברות הכרייה הגדולות, דור חדש של צרכנים, והתחזקותם ההדרגתית של יהלומי מעבדה – כך טוען האנליסט פול זימניסקי (Paul Zimnisky) בניתוח שפרסם לאחרונה, כפי שדווח באתר Mining Weekly.
הזווית היצרנית
"ההשפעה של ספקולציות-יתר שינתה את התעשייה בשש השנים האחרונות", טוען זימניסקי, המסביר כי "בניסיון להפיק את המקסימום מהביקוש הגובר, מלטשי יהלומים החלו לקנות מלאי עודף של יהלומי גלם, בתקווה להקדים את התייקרויות המחירים הבלתי נמנעות, ולהרחיב את שולי הרווח התפעולי, הנמוכים באופן מסורתי". הבנקים, שהציעו אשראי זמין רב, קידמו אף הם את ההתנהלות הזו. כתוצאה מכך, מפיקות היהלומים העלו בעקביות את מחירי הגלם.
"מנקודת השפל של 2009, לאחר פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, ועד אביב 2011, מחירי הגלם עלו בשיעור של קרוב ל-75%, והגיעו לשיא כל הזמנים במונחים של מחיר ממוצע לקרט", כך עולה מהנתונים שבידי האנליסט.
הזווית הצרכנית
"צרכנים צעירים בסין והודו אמנם קונים לראשונה טבעות אירוסין משובצות יהלומים, אך לצעירים במערב יש הרגלי הוצאות, סדרי עדיפויות וטעם שונים מאלו של הדורות שקדמו להם", טוען זימניסקי.
ראשית, הצרכנים בגילאי 18-35 מתחתנים לרוב בגיל מאוחר יותר, "והם לרוב מעריכים ייחודיות, איכות, ושאת התכשיטים שלהם ילווה סיפור המודע לנושא הסביבה והאתיקה". למשל, בבואם לקנות תכשיטי יהלומים, הם בוחרים ביהלומים קטנים יותר מאלו שבחרו הוריהם.
"תעשיית היהלומים מסתגלת בהתאם", כותב זימניסקי. "יצרני תכשיטים וקמעונאים מאמצים את הרעיון להוסיף סיפור, הכולל את מסעו של היהלום מהמכרה לצרכן".
הזווית הטכנולוגית
זימניסקי מעריך כי נתח השוק של יהלומי מעבדה מכלל ההיצע של תכשיטי יהלומים נע בין 1% ל-5%. "עם זאת, יהלומים סינתטיים נמכרים במחיר הנמוך בממוצע ב-15% עד 20% בלבד מהמחיר של יהלומים טבעיים, וזאת בעוד תחליפים סינתטיים לאבני חן כמו רובי, אמרלד וספיר נמכרים במחיר הנמוך בשיעור של עד 95% מהמחיר של אבני החן הטבעיות".
עם זאת, הוא מאמין כי "יהלומי מעבדה ישנו את תעשיית היהלומים, מפני שקיים בסיס צרכנים שיאמצו את המחיר, את הטכנולוגיה ו/או את טבעם, הנתפס כידידותי לסביבה".
