דלג לתוכן המרכזי
simplified man
the israel diamond industry logo

הודו משלמת את מחיר חוסר השליטה בענף היהלומים

השערוריה שמזעזעת את ענף היהלומים ההודי
דגל הודו
צילום: Filipe Frazao

ההונאה לכאורה שבה מעורבים ניראב מודי (Nirav Modi) ודודו מהול צ’וקסי (Mahul Choksi), הובילה ליישום שורה של צעדים בהודו, ואף אחד מהם לא מניח כי תעשיית היהלומים פועלת ביושרה, שקיפות ואמינות. ברור כי רוב החברות למסחר ביהלומים בהודו וברחבי העולם פועלות בהתאם לנהלים עסקיים מחמירים, אך כל מה שצריך הוא כמה חברות שיפעלו אחרת, ושיהיה זרם קבוע של אותן “מעטות”, על מנת שכולם ישלמו את המחיר.

 

על פי הדיווחים האחרונים בהודו, סטייט בנק אוף אינדיה (State Bank of India), המלווה הגדול במדינה, השייך לממשלה, מהדק את אמצעי הפיקוח על לווים מענף היהלומים והתכשיטים המקומי, ודורש מלקוחותיו להציג יותר ביטחונות לשם גיבוי הלוואות קיימות, או על מנת לצמצם את היקף ההלוואות במועד שנקבע. הבנק המרכזי של הודו (RBI) הודיע כי הוא אוסר על השימוש במכתבי התחייבות (LoU)) ומכתבים לחתם (LoC). מכתבי התחייבות ומכתבים לחתם הם שניים מהכלים שבנקים הודיים הנפיקו ליבואנים מקומיים, כדי שיוכלו לקבל מטבע זר מבנקים בעולם, בשער זול יותר. מודי וצ’וקסי נעזרו בשני הכלים הללו, כחלק מההונאה שבה היו לכאורה מעורבים.

 

משרד האוצר ההודי הורה לבנקים ממשלתיים לחקור את כל החשבונות חדלי הפירעון בסכום של יותר מ-500 מיליון רופי (7.67 מיליון דולר), על מנת לחפש הונאות פוטנציאליות, ולדווח על המקרים שהתגלו ללשכת החקירות המרכזית (CBI). בנוסף, הרשויות בהודו חוקרות “מסיבות מאוחרות בחוות מפוארות ותשלומי שוחד שמנים לבכירים בבנקים”, שתי דרישות ‘חובה’ כדי לקבל הלוואות מבנקים, שבכירים בהם יכלו לדעת כי יהפכו לחשבונות בחדלות פירעון, או לנכסים לא מניבים (NPA) בטרמינולוגיית הבנקאות בהודו. האתגרים הורחבו מעבר לגבולות הודו. אחת התוצאות היא שקרנות עולמיות מוכרות אג”ח הודיות בקצב מואץ.

 

תכשיטים ניראב מודי הודו
צילום: tanpanamanoob / shutterstock.com

בנוסף לבנקים מקומיים, שהעריכו מחדש את אופי העסקאות שלהם עם תעשיית היהלומים ההודית, קיים חשש גובר בתעשיית היהלומים, כי עם התקדמות והתרחבות החקירות, ייחשפו מקרים נוספים של מרמה במכתבי התחייבות.

 

בהודו, סוחרי היהלומים המקומיים כבר מרגישים שהבנקים הפכו לנוקשים בהרבה בהתנהלות מולם. במצב הנוכחי, רוב הבנקים המלווים כספים לתעשיית היהלומים ההודית החלו לנסות לצמצם את החשיפה שלהם לחברות יהלומים.

 

מעט מדי, מאוחר מדי

 

באופן פומבי, אחת התוצאות של התיק היא שכלל תעשיית היהלומים ההודית כעת בגדר חשודה. במשך שנים, תעשיית היהלומים ההודית פעלה מול משרד האוצר ומשרד המסחר ההודיים, על מנת להקל על הנטל הפיננסי – משינוי המיסוי על רווח למיסוי על מחזור, ועד ביטול היטלי הייבוא והייצוא. במשך שנים, ממשלת הודו התנגדה לדרישות הללו. כעת, בשעה שהשערורייה מאפילה על תעשיות היהלומים והתכשיטים ההודיות בכללותן, אלו יתקשו לפנות לממשלה בבקשת סיוע לעסקים. כעת, ייתכן כי ייאלצו להתמודד דווקא עם סדרת החלטות ממשלתיות שייפגעו בהן, כי הן חשודות.

 

על מנת להתגונן, חברות יהלומים הקימו קונסורציום במטרה להבטיח כי הבנקים לא ינתקו את צינור החמצן לשוק, והחלו לערוך שיחות עם הבנקים. תגובתם היא דוגמא קלאסית של ‘מעט מדי ומאוחר מדי’. ואנא, אל תגידו שאתם מופתעים מהתוצאה הזו. הזהרתי מפניה שוב ושוב.

 

בדיקת יהלומים הודו
צילום: David Talukdar / shutterstock.com

 

ביולי 2016, הזהרתי כי מימון כבד, שנחשב לפרקטיקה שכיחה של סוחרי יהלומים בהודו, הוא מתכון לאסון, ומצב מסוכן מבחינת התעשייה שלנו, ולא מפני שחברה עלולה למצוא עצמה בחדלות פירעון, אלא כי חברות רבות ממונפות בהיקף עצום, כך שאם ייפלו, הם יגררו איתן למטה את החברות הרבות שהן חייבות להן כספים, ויפגעו תוך כדי כך גם בבנקים. בנקים שייפגעו בצורה זו, עלולים לבחור לצמצם את החשיפה שלהם לתעשיית היהלומים – לא רק בצמצום המימון לחברות המנוהלות רע, אלא גם בהפסקת המימון לחברות המנוהלות בזהירות. זה לא מה שקורה עכשיו?

 

מימון בכל מחיר

 

“עודף מימון ואשראי בידיים הלא נכונות עלול להוביל להחלטות רעות בכל תעשייה, ובמיוחד בתעשיית היהלומים, האבסטרקטית יותר מטבעה”, כך הזהרתי. באותו זמן, החשש היה מגלישה לתקופה כלכלית קשה, מחוץ לתעשיית היהלומים. במקרה שלפנינו, המצב הכלכלי הגרוע נובע מעניין פנימי בתעשיית היהלומים – אבל זה לא באמת משנה בכל הנוגע להשפעה על התעשייה, שעלולה להפיל חברות רבות. המסר שניסיתי להעביר הוא שהיו מצבים רעים בעבר, ויהיו גם בעתיד, ולכן עלינו לפעול בזהירות.

 

באותו הזדמנות, הזהרתי גם כי בשעה שרוב הבנקים הנתונים לרגולציות של באזל כבר עזבו או מצויים בתהליכים לעזיבת תעשיית היהלומים, עיקר המימון מגיע יותר ויותר מבנקים בעלי תקנות פחות מחמירות, המספקים מימון ליצרני יהלומים בהודו.

 

אני מצביע על עודף המימון, כי תיק ההונאה לכאורה הוא התפתחות מכוערת ומעוותת של המרדף אחר אשראי והלוואות בנקאיות, שאינם בהתאם לצרכים הפיננסיים האמיתיים, או להיקף הפעילות של העסק. מימון בכל מחיר.

 

שטר הודי הודו רופי יהלומים
צילום: מכון היהלומים הישראלי

 

ברור שכמה דברים ישתנו. השקיפות, לדוגמא, חייבת להשתפר. כמו כן, בנקים טרם צמצמו אשראי באופן נמרץ, כך שהשוק עדיין לא חווה משבר נזילות.

 

בסרט “מכונת הכסף” (The Big Short), רואים כיצד כלכלת ארה”ב כמעט התמוטטה, כי נעשו דברים שאנחנו יודעים שלא נכון לעשות. הסרט בוחן כיצד עקרון בסיסי אחד קובע את תוצאת המשחק. בוול-סטריט, זה היה משחק הסאב-פריים, והאופן שבו כולם השתתפו בו, אפילו שהאמת הבסיסית הייתה, או שהייתה צריכה להיות ידועה לכל מי שמכיר את שוק המשכנתאות – שזה לא בריא. התוצאה הייתה מכה כלכלית עצומה. אלו שלמדו את שוק המשכנתאות, ואת המבנה של חבילות הסאב-פריים, הקדישו תשומת לב לפרטים, ונצמדו למה שלמדו, קצרו את הפירות כשלא ניתן היה להמשיך להתעלם מהאמת, מיסודות השוק. .

 

ביוני 2016, הצהרתי כי כולנו יודעים שמשהו לא בסדר בתעשיית היהלומים, אולם הרוב ממשיכים לשחק את המשחק. כולנו יודעים שלהתעסקות מיותרת עם מימון תהיה תוצאה שלילית, ושלא במפתיע, התוצאה השלילית הגיעה.

 

השפעה על ענף היהלומים העולמי

 

חברות הפועלות שלא ביושרה עלולות לפגוע בתעשיית היהלומים בכללותה. בתיק האחרון, הבנקים הם אלו שהפסידו כסף, ולא התעשייה, לא באופן ישיר. אך זה יכול היה לפגוע ישירות גם בחברות יהלומים. בנקים יכולים ומוכנים לספוג הפסדים בענף מסוים רק עד רמה מסוימת. בנקודה מסוימת, הם לומדים את הלקח, ומחליטים לצמצם סיכונים ולתת פחות אשראי, וזאת כנגד הגדלת הביטחונות ונכסים מובטחים. זה כבר קורה. הצעד הבא מצדם הוא לעצור את המימון הבנקאי לחלוטין. זה ממש מעבר לפינה. מוסדות פיננסיים אחרים יבחנו בדקדקנות את רצף התוצאות השליליות, ועלולים להגיע למסקנה כי תעשיית היהלומים היא ענף מסוכן, ולהחליט לא לעבוד איתו כלל. זהו הנזק הבלתי נראה שלא נהיה מודעים לו – אך נשלם את המחיר בכל מקרה.

 

בדיוק כפי שההתנהגות הלא מוסרית הזו עלולה להוביל להשפעות מזיקות אחרות, שלא יפגעו בהכרח דווקא בחברות שאחראיות לאותה התנהגות, התנהגויות לא מוסרית אחרות – כמו ערבוב יהלומים סינתטיים בחבילות של יהלומים טבעיים, ללא גילוי נאות – יותירו שורה של נפגעים. חברות טובות ומבוססות הפועלות בזהירות עלולות להיקלע בטעות לנתיב שחברות לא אחראיות הותירו אחריהן, וייגררו בעצמן למערבולת פיננסית. לא רק הנהגת מרכז היהלומים ההודי צריכה לנקוט בצעדים כדי לעצור אחרים מלגרום נזק; כלל תעשיית היהלומים צריכה לטפל בנושא, כי מה שפוגע במרכז יהלומים אחד, פוגע בכל מרכזי היהלומים.

 

מסקנה נוספת שעלינו להסיק מהמצב המתגלגל הזה, היא כי גם הצרכנים שומעים מה קורה – ושופטים אותנו. השיפוט אינו מסתכם בכך שקרה משהו בקנה מידה של 2 מיליארד דולר בתעשיית היהלומים, אלא גם לאופן שבו התעשיה מגיבה לו. אנחנו לא יכולים לשרוד כעסק לא מוסרי. בסביבה עסקית לא מוסרית, אין דרך לייצר לטווח ארוך החזר הון. עסק לא מוסרי לא יאריך ימים.

 

יהלומים מלוטשים ליטוש לב
צילום: איריס הורטמן

 

אני חייב להדגיש שוב כי רוב החברות הן מוסריות. חברות מוסריות פועלות באיפוק וזהירות. עסק בריא דורש פחות תלות במימון בנקאי, ומסתמך יותר על מקורותיו, חשיבה אסטרטגית, מקסום רווח והחזר השקעה. גוף עסקי בריא בתעשיית היהלומים יכול לכרות יהלומים, למכור יהלומי גלם, ללטש אותם בשלמותם, ולמכור אותם לקמעונאים, שיש להם מספיק לקוחות המתעניינים בתכשיטי יהלומים. זה מתבצע תוך יצירת רווח בכל שלב בשרשרת האספקה.

 

עלינו לשמור על סטנדרטים גבוהים, חוש עסקי מפותח, מימון פיננסי הגיוני, עלויות הגיונית של יהלומי גלם, מחירי יהלומים מלוטשים שמאפשרים לרשום רווח, פעילות בהתאם לחוק, וסדר בפעילות. רק אז נהנה מסביבה עסקית בת-קיימא.

 

מאת אהוד לניאדו. למאמר באנגלית לחצו כאן 

 

 

עוד מאמרים שיעניינו אותך

יהלומים קניה / מכירה

קבלו מאיתנו עדכונים חמים

תודה על רישומך