הכותרת מעצבנת? מרגיזה? רחוקה מהקונסנזוס? בואו נקדיש כמה דקות לרעיונות שמעלה ערן שטיינמץ, אם אם קשה לרובנו להקשיב להן.
לפני שנפגשתי עם ערן שטיינמץ הייתי משוכנעת שמדובר בבחור צעיר, שהגיע מחוץ לענף היהלומים ושלא מחובר לכאבי הראש והלב שמסבות לנו הסינתטיות. אבל ממש לא. ערן שטיינמץ, יליד 1957 כפי שמעידה כתובת האי מייל שלו, הוא דור שלישי בענף היהלומים, נכדו של מנחם משה שטיינמץ, ובנו של אברהם שטיינמץ. את דרכו בענף היהלומים התחיל בשנות השמונים בארודיים, שהייתה – אם זכרוני אינו מטעה אותי – תוכנת המחשב הראשונה שהוצגה בענף היהלומים, או לפחות אחת הראשונות.
כיום הוא עוסק בסחר בסחורות מפירוקים – זולות, שבורות, אכטקנטים – המיועדות בעיקר לשוק ההודי:
״האם באמת אי אפשר לקחת את הבעיה ולהפוך אותה להזדמנות? האם באמת יכולות אבנים סינתטיות להרוס את הענף? בהחלט כן, למי שדבק בקונספציות מיושנות בעולם שהשתנה ומשתנה לנגד עינינו. אני מעוניין להציע כיוון מחשבה חדש, שבעזרתו נוכל להמציא את הענף שלנו מחדש.
תחילה, למצב הנוכחי כפי שאני רואה אותו:
היהלומים מאבדים לאט לאט מזוהרם. הביקוש פוחת בעיקר בקרב הצעירים. ליהלומים יש שם רע בעיקר בקרב אותם קהלים צעירים בעולם המערבי – הם נתפסים כגורמי סכסוך, כמזהמי הסביבה וכפוטנציאל להעסקה בתנאי עבדות. לא פלא, שבקרב צעירים מתחת לגיל 40 הביקוש יורד והוא ימשיך לרדת. העולם משתנה, ורק עולם היהלומים העכשווי קפוא ושמרן.
שכר העבודה מהווה בעיה, אבל הוא בעיה רק משום שחומר הגלם תקוע בצינור של ספקי הגלם והמרווח אינו מאפשר לייצר ברווחיות.
איך הופכים את הבעיה להזדמנות?
– יש לנו הידע הדרוש ללטוש ולייצר;
– אנחנו יכולים להפוך את המשוואה ולייצר בעצמנו גלם וכך נהיה אלה הקובעים את המחיר;
– קשרי השיווק שלנו הם הטובים בעולם.
ולכן אני מציע:
– להקים בישראל בורסה לאבנים סינתטיות;
– להקים תעשייה של אבנים סינתטיות;
– לשווק ולמתג את הסחורה כיהלומים לכל דבר עם תעודה המבטיחה שיהלומים אלה לא מעורבים בקונפליקט, בזיהום הסביבה ובעבדות.
ההזדמנויות אדירות. מי מרים את הכפפה?״ לסיום הפוסט כתב: ״אני מצפה לתגובות חריפות אבל תנו לכך מחשבה לפני התגובה.״
בעקבות ברין
המחשבה על הסינתטיות התעוררה בלבו כאשר ראה יום אחד, שגוגל משקיעה בייצור בשר סינתטי. ״סרגי ברין, מייסד גוגל, התומך בזכויות בעלי חיים, מימן את הפרויקט שעלותו 250 אלף פאונד (330 אלף יורו), כי בשר סינתטי לא פוגע בבעלי חיים ולא מזהם את הסביבה. ״שאלתי את עצמי – לאן העולם הולך? הרי העולם הופך ליותר ויותר תומך באיכות הסביבה, במחויבות חברתית, בשכר הוגן.
יש ירידה בצריכת יהלומים. אנשים צעירים מתעניינים יותר במכוניות, במותגים, במוצרי אופנה. במקביל, ההשקעה של דה בירס בפרסום גנרי של יהלומים נעלמה. אז מה האלטרנטיבות שלנו – לחיות בענף הולך ומצטמצם או להמציא את עצמנו מחדש? למה שלא נהפוך את המשוואה? במקום שניאלץ לקנות גלם במחירי מלוטש, נייצר בעצמנו את הגלם ונתפוס שליטה על הרווחיות שלנו. אם אנחנו לא נתפוס את זה עכשיו, אחרים יעשו זאת. בואו נשאל את עצמנו איפה אנחנו רוצים למצוא את עצמנו בעוד שלוש, ארבע שנים. האם לעשות, או האם לנקוט מדיניות של שב ואל תעשה?
בזכות הקשר הרגשי והכלכלי שלי לענף מזה עשרות שנים, אני מבין מעומק הלב והבטן את ההתנגדות לסינתטיות, ועל אף זאת אני לא יכול לעצום עיניים מלראות את הצומת שבו אנחנו עומדים. אני חייב לראות ולהראות את ההזדמנויות העומדות לפנינו, את האפשרות שלנו להשתמש בידע העצום שלנו כדי לייצר ולשווק סינתטיות, תוך שאנו מספקים פרנסה להרבה מאוד אנשים. אני מדגיש, שעלינו לעשות זאת לצד המשך העיסוק ביהלומים טבעיים, ומבלי להניח לשני ענפים שונים אלה להתערב זה בזה. אנחנו יכולים לייצר הזדמנות עבור עצמנו. בואו לפחות נחשוב על כך ולא נאטום את אוזנינו מראש רק משום שהנושא נחשב בעיני רובנו למוקצה. אם עובדים נכון ותוך היענות מלאה לכל החוקים והתקנות – האפשרויות רבות. אם אנחנו לא ניקח אותן – אחרים ייקחו. לא חבל?״
מאת: שירה עמי
