יהלומים סינתטיים אינם נושא חדש עבור ענף היהלומים הטבעיים. כבר לפני קרוב ל-50 שנה, הופיע במגזין 'היהלום' (גיליון 10, ינואר 1969) מאמר על תופעת היהלומים הסינתטיים, תחת הכותרת "הסינטטיים מערערים האיזון", מאת אנדרה ויליאר, מומחה מדרום אפריקה.
מעניין לגלות כי ההתייחסות ליהלומים סינתטיים כבר באותם ימים נגעה לא רק ליהלומי תעשייה, אלא גם ליהלומי נוי. כבר אז הבינו שאפשר לייצר כמות בלתי מוגבלת של יהלומי תעשייה, ותהו כיצד ייצור כמויות גדולות ישפיע על מחיר היהלומים הטבעיים.
המאמר מ-1969 קובע כי היקף הייצור של יהלומים סינתטיים "הגיע לממדים כאלה שכבר עתה קיימת סכנה מוחשית כי יהלומי התעשייה הטבעיים ייצאו בעתיד הקרוב משימוש. ומה שחשוב יותר: לתהליך זה צפויה השפעה מרחיקת לכת גם על השיווק של יהלומי נוי".
בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, ייצור היהלומים הסינתטיים נועד לצרכים תעשייתיים. באותם ימים לא ידעו עדיין מספיק על התהליך, וכיצד לייצר יהלומים באיכות נוי.
מחבר המאמר הבין היטב את ההשלכות לעתיד על תחום היהלומים הטבעיים, וכתב:
"בטווח הארוך יותר צפויה גם סכנה ליהלומי נוי עצמם. יודעי דבר חוששים, כי אם יתחוור לציבור הרחב של הצרכנים, שאפשר לייצר מיליוני קראטים של יהלומים תעשייתיים סינתטטים, הרי לא ירחק היום בו יתחילו לייצר גם יהלומי נוי סינטטים, בכמויות עצמות שיהיה בהן לספק לא רק את התכשטאים אלא גם את כל חניות ה"כל בו" הגדולות…"
ואם חשבתם שנפלו טעויות הקלדה – טעות בידיכם, העתקנו אחד לאחד.
היו זמנים בענף היהלומים.
מאת איריס הורטמן
