האם ידעתם שמועדון יהלום א"י, הארגון שקדם לבורסת היהלומים הישראלית, לא קיבל נשים כחברות שוות זכויות? והוא לא היה היחיד. גם בבלגיה ובבורסות אחרות ברחבי העולם נשים לא התקבלו כחברות. הסיבה, שצוטטה מפי אחד מחברי המועדון, הייתה כי "בסחר ביהלומים יש צורך לשכנע את הצד שכנגד, ורוצים למנוע מצב שבו נשים ישפיעו על הצד שכנגד לא בדרך שכנוע, כי אם על ידי אמצעים שונים אחרים".
ועם זאת, בדצמבר 1951 נערך דיון לבקשתה של אלמנת חבר בורסה להתקבל כחברה במועדון. הבקשה לבסוף אושרה, כדי לאפשר לאלמנה את פרנסתה. גם בשנות ה-60 של המאה הקודמת לא חל שינוי במעמד האשה בבורסה, ונשים התקבלו במשורה רק אם היו אלמנות של חברי בורסה, או לאחר מאבקים ממושכים.
בשנת 1980 בורסת היהלומים של ניו יורק אישרה לקבל נשים כחברות שוות זכויות. ההחלטה בניו יורק התקבלה מתוך הכרח, שכן אחרת הבורסה הייתה חשופה לתביעה בבית משפט, וההחלטה שלא לקבל נשים כחברות שוות לא הייתה מתקבלת על ידי בית המשפט בארה"ב.
בעקבות החלטת הבורסה בניו יורק, קונגרס היהלומים העולמי שהתכנס ב-1982 בניו יורק קידם החלטה שתחייב את כל הבורסות בעולם לקבל נשים כחברות בעלות זכויות מלאות. החלטת הקונגרס היא החלטה מחייבת עבור כלל הבורסות, ובהן בורסת היהלומים הישראלית. ואכן, ב-1984 התקבלה אישה עצמאית לבורסה כחברה מלאה ושוות זכויות.
פריצת דרך נוספת בזכויות הנשים בבורסת היהלומים נרשמה ב-1988, כאשר לראשונה נבחרה חברה להנהלת הבורסה: אביבה רייך, שכיהנה כיו"ר ועדת צרכנות, וכיהנה בתפקיד במשך שתי קדנציות רצופות. בשנת 2004 נרשמה התקדמות נוספת מבחינתן של נשים בבורסה, כאשר עירית בן שחר נבחרה לסמנכ"לית הבורסה.
גם בימינו, נשים מהוות מיעוט מבין חברי בורסות היהלומים והמתווכים. עם זאת, הן פועלות בכל תחומי העיסוק בבורסה, ואף מכהנות כחברות הנהלה.
המידע מבוסס על הפרק "נשים בבורסה" מתוך הספר "היהלום שבכתר, תולדות בורסת היהלומים הישראלית", שנכתב על ידי שירה עמי, שהייתה במשך שנים רבות עורכת "היהלום", המגזין של ענף היהלומים הישראלי.
מאת: איריס הורטמן
