כריית בור פתוח היא שיטה לכריית סלעים ומינרלים מהאדמה ממכרה פתוח באדמה. מדובר בשיטה שקיימת למעלה ממאה שנים, המהווה כיום את סגנון הכרייה הנפוץ ביותר, המתבצע ברוב מכרות היהלומים בעולם.
האתרים שבהם מתבצעת כריית בור פתוח הם מרבצי יהלומים שנוצרו בקצותיהם של סדקים בקרום כדור הארץ, לאחר שסלעי קימברליט כחולים התפרצו דרך סדקים אלו. הסדקים התרחבו כמה מאות מטרים מתחת לפני האדמה, קיבלו צורה של מעין משפך, והגיעו לפני האדמה, שם מתבצעת הכרייה.
כריית בור פתוח במרבצי יהלומים אלו מתבצעת באופן הבא: הכורים מפוצצים באופן מבוקר ומעגלי את חלקו הרחב של המשפך, שקוטרו עשוי להגיע עד לקילומטר, בגובה פני האדמה. הסלעים והעפר שנאספו במהלך החפירות
והפיצוצים המבוקרים מועברים לגריסה ולמיון, במהלכם מוצאים מהם היהלומים. הכרייה משלב זה ואילך מתבצעת לעומק, באופן אלכסוני ומדורג, ומגיעה עד לחלקו הצר של המשפך, שעשוי להגיע לעומק של 500 מטרים מתחת לפני האדמה. בשלב זה נפסקת החפירה, מפני שבחלקו הצר של המשפך אין יהלומים, ואילו הרחבת חלק זה מציבה סכנת התמוטטות. לרוב, בשלב זה מוחלט לעבור
