המבנה האטומי של יהלומי מעבדה זהה לגמרי לזה של יהלומים טבעיים, שנוצרו על ידי כוחות גיאולוגיים ונכרו מהאדמה.
טכנולוגיית הכריה אמנם התפתחה לאורך השנים, אך כריית יהלומים עדיין יקרה, כיוון שכל שדות היהלומים הסמוכים לפני הקרקע מוצו. במקביל, המדע המאפשר לגדל יהלומים, שפותח לראשונה בשנות ה-50 של המאה ה-20, התקדם לאורך השנים. כתוצאה מכך, כיום זול יותר לייצר יהלום במעבדה מאשר לכרות אותו מהקרקע. הדבר נכון במיוחד ליהלומים צבעוניים, שנדיר למצוא אותם בטבע.
מסיבות אלה, ייצור יהלומים במעבדה מהווה מקור לאי-נחת בקרב אלה המרוויחים מתעשיית כריית היהלומים, וחוששים שהביקוש למוצר שלהם יצטמצם אם הצרכנים יעברו למוצרים סינתטיים. זו הסיבה שהם מייחסים אותנטיות ליהלומים טבעיים ומעודדים עירנות בקרב תכשיטנים, על מנת לוודא שיהלומי מעבדה יקרים פחות לא יוצגו בפני הצרכנים כיהלומים טבעיים מן המכרות.
דירוג והבחנה בין המוצרים
דינם של יהלומי מעבדה אינו שונה מיהלומים טבעיים בכל הנוגע לדירוג, אשר נועד לקבוע את איכותם ושוויים הכלכלי. עם זאת, חשוב להבחין בין שני סוגי היהלומים, על מנת למנוע בלבול וערבוב שעלול לקרות.
כך לדוגמא, תעודת דירוג ליהלום מעבדה חייבת להיות מודפסת על כרטיס בצבע שונה מאבני חן רגילות. באופן טבעי, על התעודה חייב להופיע כיתוב בנוסח "גודל במעבדה", "מעשה ידי אדם", "יהלומים סינתטיים", או כל ביטוי אחר שיבהיר את מקורם. הבחנה זו צריכה להופיע גם בדו"ח הדירוג עצמו.
דרישה נוספת בנוגע ליהלומי מעבדה היא שבהיקפם חייבת להופיע כתובת לייזר המסמנת אותם כסינתטיים, אם האבן אמורה לעבור הסמכה. תעודה של יהלומים סינתטיים חייבת לכלול גם את הגדרת העבודה ביהלומים סינתטיים, שממנה ברור כי מדובר אבנים בעלות אותן תכונות כימיות, אופטיות ופיזיות כמו אלו של יהלומים טבעיים.
שתי הגבלות נוספות נוגעות להשימוש במונח "צבעוני" (פנסי), שאסור לשימוש בתיאור יהלומי מעבדה, והשימוש במונח "קל" במקום "קטן", כדי לייצר הבחנה ברורה יותר בין שני סוגי היהלומים.
