דלג לתוכן המרכזי
Israeli Diamond Industry
the israel diamond industry logo

“ממשלת ארה”ב ערבה להלוואות של יצרני יהלומים”

ענף היהלומים רשם בשבוע שעבר היסטוריה, לאחר שבנק ברקליס (Barclays) בבוצוואנה חתם על הסכם ערבות אשראי עם זרוע הממשל האמריקאי להשקעות במגזר הפרטי במדינות זרות (OPIC).
דגל ארצות הברית
צילום: Irochka | Dreamstime.com

ענף היהלומים רשם בשבוע שעבר היסטוריה, לאחר שבנק ברקליס (Barclays) בבוצוואנה חתם על הסכם ערבות אשראי עם זרוע הממשל האמריקאי להשקעות במגזר הפרטי במדינות זרות (OPIC). היקף האשראי עומד על 125 מיליון דולר, ובמסגרתו ממשלת ארה”ב תשתתף ב-75% מסיכוני האשראי הנובעים ממימון פעילויות ההטבה לאוכלוסיה (beneficiation) בתחום היהלומים בבוצוואנה. עם חתימת ההסכם, ברקליס זוכה לנתח הראשון מערבות כוללת של 250 מיליון דולר.

 

בצירוף חלקו של הבנק השותף, המסתכם ב-83 מיליון דולר, מדובר באשראי זמין בהיקף של 333 מיליון דולר עבור יצרני יהלומים בבוצוואנה, סכום המיועד לייצור הגבוה בהרבה מהצרכים הנראים לעין של התעשייה. הצפי הוא כי בנקים אחרים בבוצוואנה יצטרפו לתכנית, שתעניק היגיון כלכלי מחודש לפעילויות ייצור יהלומים במדינה. כוח המשיכה העיקרי של בוצוואנה יהיה אשראי – ולא רק יהלומי גלם!

 

בזמנים שבהם חלק מן הבנקים עוזבים את ענף הייצור והמסחר ביהלומים או בוחנים מחדש את חשיפתם לענף, ההתחייבות של ממשלת ארה”ב, לבוצוואנה ולמגזר היהלומים שלה, לא יכלה להגיע בעיתוי קריטי יותר. מבחינות מסוימות, הסכם זה הוא בעל חשיבות פסיכולוגית רבה יותר מחשיבותו הפיננסית. במיתון הנוכחי בשוק, לאור הירידה במחירי יהלומים והיחלשות הביקוש, חברות יהלומים רבות יצטרכו לחשוב מחדש על המודלים העסקיים ואופן הפעילות שלהן.

 

 

כיוון “מרענן”: ודאות במימון

בתכנון לטווח ארוך של כל חברת יהלומים נוסף כעת מימד חדש, לאפשרות ייצור היהלומים בבוצוואנה. מוריס טמפלסמן (Maurice Tempelsman), יו”ר חברת לזר קפלן (Lazare Kaplan International) אמר: “מסגרת זו לא תפתור לבדה את האתגרים הרבים שעמם מתמודדת תעשיית היהלומים, אבל היא כן מצביעה על כיוון מרענן”. חברת לזר קפלן תשמש כצד הפרטי מארה”ב הנדרש כחוק במסגרת הסכם הערבות של OPIC

 

“אך ראוי שכיוון חדש זה נחתם כאן, בבוצוואנה. שכן בוצוואנה היא זו שקבעה את התקן העולמי לניהול אחראי של מחצבים. בוצוואנה היא שדגלה בעקרונות של נטילת אחריות ושקיפות שהתעשייה שלנו זקוקה להם. בוצוואנה היא שהתמודדה עם מבחן הקיימות, על ידי פיתוח ענפים כלכליים ממעגל שני ושלישי שיוכלו להמשיך לפעול אחרי שמרבצי היהלומים העיקריים יאזלו”, אמר טמפלסמן.

 

מילותיו של טמפלסמן מעוררות השראה. עם זאת, אנחנו לא משלים את עצמנו. להוציא אולי כמה יוצאי דופן, רוב השותפים הדרום אפריקאים בפעילות ההטבות לאוכלוסיה המקומית טרם הגיעו לנוסחה של ייצור יהלומים בר-קיימא לטווח ארוך. גישה מובטחת ליהלומי גלם היא בבסיס ההיגיון הכלכלי בפעילות ההטבות לאוכלוסיה המקומית בבוצוואנה. יישומו של הסכם OPIC לא יעלים את הסיכונים לתקופות מתמשכות, בשל תמחור שגוי של גלם, או למעשה היעדר שולי רווח.

 

 

OPIC מקדם אינטרסים פרטיים של ארה”ב

מה גורם לגוף ממשלתי אמריקאי מרוחק לשים על השולחן כסף לטובת תכניות ההטבות לאוכלוסיה המקומית בענף היהלומים בבוצוואנה?

 

במישור הרחב, OPIC תומך ביעדי מדיניות החוץ של ארה”ב. ארה”ב רואה בבוצוואנה מודל ליציבות באפריקה. היחסים הבילטראליים בין המדינות חזקים ומושתתים על מחויבות משותפת לדמוקרטיה, ממשל תקין וזכויות אדם.

 

ארה”ב רואה בגיוון הכלכלי המעמיק של בוצוואנה, ובאופן שבו הוא מקדם צמיחה ופיתוח כלכליים אזוריים, כאינטרס מובהק וחיוני באסטרטגיה של מדיניות החוץ שלה. מבחינות רבות, בוצוואנה היא יוצאת דופן מובהקת ביבשת. יחסיה הבילטראליים עם ארה”ב מכסים תחומים רבים, כולל בזירה הצבאית. מדובר, לכל הדעות, ביעדים פוליטיים.

 

עם זאת, ארה”ב מעודדת חברות פרטיות לקדם יעדים של מדיניות החוץ הממשלתית, באמצעות השקעות ופעילות בתחומי פיתוח במדינות אחרות, שזוכים לעדיפות. OPIC הוקם כדי לסייע למגזר הפרטי. המנדט הספציפי של גוף זה הוא “לנייד הון פרטי כדי לסייע בפתרון אתגרי פיתוח קריטיים, ובכך לקדם את מדיניות החוץ של ארה”ב”.

 

היות ש-OPIC עובד עם המגזר הפרטי בארה”ב, הוא מסייע לעסקים מהמדינה לחדור לשווקים מתעוררים, לזרז יצירת הכנסות, מקומות עבודה והזדמנויות צמיחה, בארה”ב ומחוצה לה. OPIC משיג את מטרתו בתמיכה במשקיעים לצרכי מימון, ביטוח סיכונים פוליטיים ותמיכה בקרנות השקעה.

 

גורמים ב-OPIC מצביעים על כך שלפני עשרות שנים, ההון הפרטי שזרם למדינות מתפתחות היה חלקיק קטן מהסיוע האמריקאי בדולרים. אך בשנים האחרונות, היחס בין סיוע להשקעות התהפך, וסכום ההשקעות הזורם לעולם המתפתח עולה בהרבה על היקף הסיוע בדולרים. ה-OPIC הוקם כגוף למטרות פיתוח כלכלי, על בסיס הנחת היסוד כי המשאבים הדרושים לטיפול באתגרים עולמיים משמעותיים גבוהים בהרבה מאלו המצויים בידי המגזר הפרטי, וכי לעסקים ומשקיעים פרטיים יש כאן תפקיד מרכזי.

 

 

מימון זמין מובטח לעשר שנים

לפני כמה שבועות בלבד, נציגים של בנק סטנדרד צ’רטרד (Standard Chartered) ערכו “ביקורי בית” דיסקרטיים אצל לקוחות באנטוורפן, כדי לדון בלוחות זמנים להחזרת חובות ו/או כדי שאותם לקוחות יחפשו בנק אחר. הבנק הלך בדרכם של בנק היהלומים של אנטוורפן, בנק לאומי וכמה בנקים אחרים, ומחפש דרכים לעזוב את ענף היהלומים. אי ודאות בנושאי מימון הפכה לאיום הבודד הגדול ביותר על היציבות וההמשכיות בענף היהלומים. מוסכם כי אף עסק בתחום היהלומים לא יכול לתפקד ללא יכולת לתכנן תזרים מזומנים, בכדי להשקיע בהכשרה, שיווק, תשתית, או לחתום על הסכמי אספקה לטווח ארוך, ללא מקורות מימון צפויים ואמינים.

 

 

כל הלוואה מדווחת לוושינגטון

ה-DIB שאל את ג’יימס פולן (James Polan), סגן נשיא OPIC, כיצד ההסכם יפעל ומה המשמעות של “עשר שנים”. פולן הסביר כי כלל הסכום של 250 מיליון דולר הוא לתקופה של 13 שנים מהיום. הסכמי הלוואה ספציפיים לבעלי סייט יהיו תחילה לפרק זמן של שנה. עם זאת, ניתן יהיה לחדשם לפרק זמן של עד שלוש שנים. ניתן יהיה להאריך הלוואות שיינתנו בשנתה העשירית של התכנית לשלוש שנים – ואז ייפוג הסכם הערבויות.

 

שאלנו את מר פולן מה יקרה אחרי 13 שנים. הוא הסביר כי המטרה היסודית של עבודתו המשותפת של OPIC עם הבנקים היא לאפשר להם זמן לימוד, שבו יצברו ניסיון ו”ביטחון” להעניק מימון במדינות מתפתחות מסוימות או בענפים מסוימים. אם הניסיון של הבנקים יהיה חיובי והם יצברו אמון, אז אחרי 13 שנים ייתכן כי יהיו מוכנים לקחת את כלל הסיכון על עצמם – ולא יזדקקו יותר ל-OPIC.

 

אין כל דרך לצפות מה יהיה מצבה של תעשיית היהלומים בבוצוואנה עוד 13 שנים. לדברי פולן, אם התכנית תפעל באופן משביע רצון ועדיין יהיה צורך בהסכם מסגרת ערבויות חדש, “אנו בהחלט עשויים להחליט לשקול את זה”. פולן הדגיש: “אל תשכחו, קונסורציום הבנקים במסגרת ההסכם גם משלם לנו. ישנם גם שיקולים מסחריים שהבנקים צריכים לקחת בחשבון”.

 

פולן הבהיר כי הערבויות שהיקפן 250 מיליון דולר הן הסכום המקסימאלי, התקרה הסופית, של כל מגבלת ערבות ש-OPIC רשאי להרחיב לפרויקט בודד כלשהו בעולם. כשנחתם ההסכם ב-2008, הייתה זו אחת ההתחייבויות היחידות שנרשמו אי פעם בקנה מידה כזה. ההסכם של בוצוואנה הוא הערבות היחידה ש-OPIC אי פעם חתם עליו ביחס לתעשיית היהלומים.

 

מעיון במסמכים עולה כי מעלה כי 100% מפעילות בעלי הסייט לא נועדה לקבל מימון. בהסכם נכתב: “הפרויקט [של הטבות לאוכלוסיה בתחום היהלומים] יגדיל את ההון הפרטי במגזר הפיננסים, כדי לספק אשראי ליצרני יהלומים”. הם משווים את החשיפה של הבנק עצמו. תנאי ההלוואות של הבנקים השונים – במונחים של ערבויות מבוקשות, או במונחים של יחס בין הון עצמי לאשראי – ימשיכו לחול.

 

חיים אבן זוהר
צילום:חיים אבן זוהר

מסגרות האשראי הנוכחיות בבוצוואנה לא מנוצלות במלואן

נכון להיום, יש מימון ליהלומים, כי הביקוש נחלש. מסגרות המימון שמציעים כמה בנקים בבוצוואנה, שנעות בין 210-220 מיליון דולר, אינן מנוצלות במלואן. אולי זול יותר להלוות כסף במקום אחר?

 

השאלה אם יש צורך באשראי נוסף כעת אינה העיקר. חשיבות המסגרת של OPIC היא הרבה יותר אסטרטגית – ודומה יותר לביטוח – כך שעם כל מה שיכול לקרות לתעשייה בשוק, היא לא תיכשל פשוט בשל היעדר גישה לכסף. פולן הדגיש כי עודף זמינות כספים הוא באופן כללי עניין נדיר, וכי יהיו מחסורים בתעשיית היהלומים, כולל בבוצוואנה. כיום עודף הזמינות מיוחס חלקית לסירוב לרכוש חבילות בסייטים לפני כמה חודשים.

 

מורכבות התהליך הרב-שלבי, לצד ריבוי ההסכמים, מבטלים כל אפשרות ל”מסלול מהיר”. הסכם המסגרת של OPIC מצהיר כי “השתתפות במסגרת מצד בנקים אחרים תוכל להתאפשר עם השלמת בדיקת נאותות ותהליכי אישור רגילים של OPIC”. ההודעה בשבוע שעבר פורסמה פשוט מפני שברקליס הפך לבנק הראשון שעמד בכל תנאי הסף שנקבעו על ידי OPIC.

 

ג’יימס פולן ועמיתיו בחברת לזר קפלן עורכים בימים אלו סבבי פגישות עם בנקים נוספים בבוצוואנה. “אנחנו מעוניינים להציב את כלל הערבות בסך 250 מיליון דולר ביחס לקונסורציום של בנקים בבוצוואנה”, הדגיש. אם כל מימון תכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית הגיע מצד חברי הקונסורציום, זה ייצור סביבת עסקים הוגנת.

 

פולן צחק לשמע ההערה שלי בדבר “מסלול מהיר”. “היות שיש בידינו כעת מודל ומערכת של הסכמים, ניתן להשלים את בדיקת הנאותות הדרושה בתוך ששה חודשים. אולי אפילו מהר יותר. על כן, כל בנק חדש שיגלה עניין השבוע יכול להיות חלק מהעסק בתחילת השנה הבאה. כל הבנקים יהיו חייבים להסכים בדיוק לאותם תנאים”, הוסיף.

 

 

מימון של תכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית – לא של מסחר בחבילות!

התנאים קובעים כי לקוחות של ברקליס יוכלו לבקש אשראי בערבות של OPIC אך ורק לשם מימון רכישה של יהלומי גלם שלאחר מכן ייוצרו בבוצוואנה. אם ברקליס ירצה לממן גם מסחר בגלם, יהיה עליו לממנו ממקורות הון אחרים של הבנק. להערכתנו ב-DIB, מכל בחינה מעשית, ובכל מצב נתון, ניתן יהיה לסחור או לייצא מיידית מבוצוואנה חלק קטן מן החבילה.

 

פולן יודע זאת. “יש כאן עניין של אמון. אנו סומכים על שותפינו בבנקים, כי יכבדו את ההתחייבויות שלהם”. לא התעכבנו יותר מדי זמן על הנקודה הזו, כי עלולות לצוץ שאלות רציניות כיצד בנק יכול למעשה לפקח אחר השימוש בכספו. פולן מזכיר לי כי “כסף הוא בר חליפין”.

 

כיום, למעשה כל המפעלים בבוצוואנה הקשורים לתכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית הינם בבעלות זרה. במקרים רבים, מכירתם בפועל של יהלומים מלוטשים מתבצעת על ידי החברה, או חברות קשורות במדינות אחרות. במימון יהלומי גלם – כפי שהדבר נעשה נכון להיום – הבנק מרחיב את האשראי כדי לשלם לספק הגלם, ולאחר 120 יום, חברה זרה הקשורה אליו תחזיר את ההלוואה (בפועל, רכישה מהסייט הראשון תוחזר לפני שהבנק ירחיב את האשראי לסייט הרביעי).

 

החזר ההלוואה יתבצע לרוב באמצעות תשלום שתעביר חברה קשורה בקבוצה, ממדינה אחרת. מעטות, אם בכלל, מעסקאות הביניים הינן גלויות מבחינת הבנק בבוצוואנה. זו סוגיה שיש לטפל בה כחלק מניהול סיכוני האשראי. בנק עלול למעשה לא לדעת אם החבילה שנרכשה בסייט במימונו אכן מיוצרת במפעלים מקומיים. ואם הבנק לא יכול לדעת, כיצד OPIC יידע?

 

ג’יימס פולן היה מאוד ספציפי בנושא. “קיימת בהחלט ציפייה מצד OPIC שהבנק השותף שלנו, ברקליס, יידע בדיוק איזה גלם מיוצר, ואיזה מיוצא. זה גם יעלה בסקירת המדיניות שנערוך מפעם לפעם”.

 

בשיחתנו עם מר פולן, עלתה השאלה האם הבנקים השותפים יודעים באמת איזה שימוש בדיוק נעשה על ידי הלווים בהלוואות בערבות OPIC. המילה “אמון” חזרה לעיתים תכופות. OPIC מאמין לשותפיו בבנק – והם יודעים כי הבנקים המשתתפים רוצים ליהנות מהיתרונות לטווח ארוך של ערבות OPIC. בנוסף, ל-OPIC יש תהליך פיקוח מתמשך ומקצועי מאוד משלו.

 

 

שינוי במתן ההלוואות: לווים יחויבו לעמוד בדרישות של OPIC

OPIC, על כן, יבחן את ניהול הסיכונים של הבנק. “הסכם המסגרת תובע מאיתנו לבחון כל לווה ממורד הערוץ, ובכך למעשה כל לווה”, אמר פולן. “כל לווה יהיה מוכר לנו. לא, אנחנו לא צריכים ‘לאשרם’ ככאלו – עלינו רק להיות בטוחים שכל דרישות החוק של OPIC נענות”. ההסכם מפנה להנחיות בנושא הסביבה, ולתנאים חברתיים מסוימים.

 

המסמך הרלוונטי של OPIC מצהיר כי “כמו בכל המסגרות מסוג זה, OPIC תבחן ותיתן אישור סביבתי לכל לווה ממורד הערוץ, טרם מתן הסכמה לכל הלוואה כזו. OPIC ידרוש לכלול התחייבות סביבתית מחייבת בתיעוד ההלוואות למורד הערוץ”.

 

פולן מבהיר כי זו הגדרה רחבה למדי. “אנו חייבים לוודא שכוח העבודה במפעל זוכה ליחס ראוי; שתנאי העבודה עומדים בסטנדרטים הדרושים. ייתכן כי הבנק יצטרך לצבור יותר מידע ממה שהוא אולי דורש כעת, ולספק לנו אותו. ברור כי כאשר לווה מסוים מקבל הלוואות רבות, אנחנו לא צריכים לבדוק את הנושאים הללו כל פעם. אך בשנים הראשונות במיוחד, כל הלוואה חדשה תיבחן בהתאם לקווים המנחים של OPIC”, הסביר פולן.

 

שאלנו בנוגע לפיקוח של OPIC. פולן נעזר בטרמינולוגיה שונה. “הבנקים המשתתפים חייבים להגיש לנו דו”חות – וכן, נדע על כל הלוואה לכל לווה. אך אנו משתמשים במידע זה לשם סקירות מדיניות – כדי להבטיח כי המסגרות משמשות למה שנועדו: מימון תכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית”, לדברי פולן.

 

 

אסור להמיר “הלוואות רעות” קיימות בהלוואות של OPIC

ממשלת ארה”ב מוכנה לקבל כי יום אחד, בתרחיש הגרוע ביותר, היא עלולה להידרש לתשלום של רבע מיליארד דולר. אבל היא לא “תזרוק” כסף – היא תנקוט בכל האמצעים המונעים האפשריים כדי להבטיח את איכות ההלוואות שייתנו שותפיה.

 

תהליך בדיקת הנאותות של OPIC מתמקד באיכות תיק האשראי של הבנק המבקש לחבור אליו. בנקים שותפים לא יוכלו לצמצם את הסיכונים הפיננסיים שלהם בנכסים לא מתפקדים בתיק ההלוואות הנוכחי, על ידי המרת אותן הלוואות להלוואות בערבות OPIC. זה אסור.

 

פולן מדגיש כי, “אם נשקלת מועמדותו של לקוח קיים של ברקליס לקבלת הלוואה בערבות OPIC, יהיה עליו להחזיר את ההלוואות הקודמות שלו; הוא חייב להיות לווה “במצב טוב”, שעמד תמיד בהתחייבויותיו. עם הזמן, לקוחות קיימים עשויים להפוך ללקוחות של OPIC – אם האשראי ישמש אך ורק לליטוש יהלומים בבוצוואנה. תיאורטית, כל חברות המעורבות בתכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית בתחום היהלומים עשויות לקבל הלוואות בערבות OPIC עם הזמן – בצירוף מימון נוסף מההון העצמי של הבנקים הרלוונטיים, לצרכיו האחרים של הלקוח.

 

בנק ברקליס בבוצוואנה הוא בעל נוכחות עצומה במדינה. מדובר בבנק מסחרי ציבורי מוביל, המעסיק 1,200 איש ב-41 סניפים ברחבי בוצוואנה. מנהלת הבנק היא גברת רינט ואן דר מרווה (Reinette Van Der Merwe), שנכנסה לתפקיד לפני שלוש שנים, לאחר שעבדה בבנק Absa בדרום אפריקה.

 

מדובר אמנם בחברה-בת של ברקליס הבינלאומית, אך נטען כי הבנק בבוצוואנה מנוהל עצמאית. תיאורטית, הוא שונה למדי מבנקים אחרים, כגון ABN Amro וסטנדרד צ’רטרד, שבהם השליטה הניהולית המכרעת (וקבלת החלטות בנושאי יהלומים) מצויה במשרדים מרוחקים באמסטרדם ולונדון. החברה-האם עשויה להיות מעורבת בחלקים אחרים של ענף היהלומים, ובעיקר במימון כרייה להבנתו, אך ברקליס בבוצוואנה מפתח מודל עסקי משלו. החלטות בנוגע למתן הלוואות מתקבלות – ויתקבלו – בגבורון, בירת בוצוואנה [נכון להיום, הבנק מצוי בשלב מעבר, וחברות-האם במדינות אחרות עדיין מעורבות למדי, כי בידיהן הידע הנוגע לתעשייה. זה נשמע כמו בנקאות נבונה ואחראית].

 

 

בלי תחרות על תמחור הלוואות

אחת הסיבות לכך שכמה בנקים מצמצמים את החשיפה שלהם לתעשייה, היא התפישה כי יהלומים הם עסק מסוכן להלוואות. תעשיית הבנקאות העולמית נתקלת ביותר ביקוש לאשראי לעומת המשאבים שעומדים לרשותה, ונהנית מ”לוקסוס” להחליט לאילו ענפים להפנות את משאביה. כשבנק נכנס לשוק הכספים עם תיק נכסים שחלק גדול ממנו מגובה בערבות של ממשלת ארה”ב – דירוג AAA או נטול סיכון – הוא ישיג תנאי ריבית טובים יותר. תיאורטית, עלות ההון של הבנק תרד.

 

להבנתנו, במצב הנוכחי שיעורי הריבית שגובים בנקי יהלומים בבוצוואנה נעו בין 2.5% ל-2.75% מעל ריבית הליבור (Libor) לשלושה חודשים. השער עלה כיום לטווח שבין 2.5% ל-3.0%. היות שריבית הליבור עומדת כעת על 0.6% עד 0.7%, שיעור הריבית שמשלמים בעלי סייט גבוהים מ-3%. הפער ניכר!

 

אין ספק כי מימון תעשיית היהלומים הוא “עסק טוב” עבור הבנקים. האם ברקליס יוכל להציע שערי ריבית נמוכים יותר מן המתחרים? האם הערבות של OPIC יוצרת סוג של עיוות בשוק? פולן אמנם התחמק בעקביות מהערות בנוגע לנהלים בנקאות ספציפיים, אך כן אישר כי “ההסכם עם הבנקים עוסק בסוגיות הללו”. באופן כללי, הוא הצהיר כי התחרות לא תתבסס על שיעורי ריבית. שיעורי הריבית צפויים לתנודתיות, בדומה לתחרות רגילה בין בנקים מתחרים בתעשיית היהלומים.

 

 

שפע מקום לצמיחה של בנקים נוספים בתחום היהלומים

על פי מקורותינו, בנק ברקליס אוחז כעת בכ-30% משוק מימון היהלומים המקומי בבוצוואנה. מסגרות האשראי שלו מוערכות בכ-70 מיליון דולר, מהן נעשה שימוש ב-50-60 מיליון דולר. פולן משוכנע כי הבנק ימשוך לקוחות חדשים מתחום היהלומים – כלומר, שהתיק הנוכחי שלו יגדל.

 

מקורות אחרים שבים על העמדה כי הצמיחה לא צריכה להגיע רק מלקוחות שעברו מבנק סטנדרד צ’רטרד- שאוחז כעת בכ-50% עד 55% מהשוק, עם מסגרות של 110 מיליון דולר, מהן קרוב לוודאי שנעשה שימוש בכ-90-100 מיליון דולר בלבד. בכל תרחיש, סטנדרד צ’רטרד צפוי להישאר בבוצוואנה עם שורה של לקוחות מתחום היהלומים הנתפסים כ”לקוחות רגילים” – בדיוק כמו לקוחות מכל ענף אחר. בנק סטנביק (Stanbic) אוחז ב-10% עד 15% משוק מימון היהלומים, ו-5% הנותרים מצויים בידי בנקים אחרים.

 

הסכם OPIC מטיל על הבנקים חובות, מעבר למימון גרידא. “מסגרת ההלוואה חייבת להיות בעלת השפעת פיתוח חיובית, התורמת למאמצי תכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית בתחום היהלומים מצד ממשלת בוצוואנה. אלו אמורות להשפיע עמוקות על ענפים כגון בנייה, ביטוח ותכשיטים, וכמו כן צפוי להגביר את הזדמנויות התעסוקה של מקומיים”, נכתב בהסכם המסגרת.

 

“כל בנק בבוצוואנה המממן פעילות ייצור של מפעל יהלומים מקומי, הרשום ומורשה כחוק, מוזמן להגיש בקשה להשתתף במסגרת המימון המקיפה שמסתכמת ב-333 מיליון דולר”, מסכם פולן. “לכל יצרנית מקומית צריכה להיות גישה למימון. על קצה המזלג, זה כל העניין”.

 

אין בעולם היהלומים שום דבר דומה לזה. ההסכם באמת מפיח רוח חיים בתכנית ההטבות לאוכלוסיה המקומית המתקשה בבוצוואנה. והוא הגיע בדיוק בזמן.

 

 

מאת: חיים אבן זוהר

עוד מאמרים שיעניינו אותך

אינסטגרם

קבלו מאיתנו עדכונים חמים

תודה על רישומך