kp art 30

הצל של 'חוק פרקינסון' על תהליך קימברלי

תעשיית היהלומים מתמודדת עם בעיית רווחיות רצינית, המחייבת יצרנים וסוחרים לחפש דרכים לצמצם את ההוצאות התפעוליות, ולהגביר יעילות. חלק מהעלויות שלהם נותרו מחוץ לרדאר, ומתקבלות באי רצון כ"בלתי נמנעות". לא תמיד מוקדשת חשיבה נאותה לשאלה האם ניתן להשיג פונקציה מסוימת בהצלחה רבה יותר ובעלות נמוכה יותר, או אם ההוצאה הרלוונטית עדיין מקדמת מטרה משמעותית כלשהי.

אחת מאותן עלויות "בלתי נראות" היא יישום תכנית מתן התעודות מטעם תהליך קימברלי (KPCS). מהו המחיר שהתעשייה והממשלות משלמות שנה אחר שנה עבור התכנית הזו? בואו נבחן מקרוב.

 

 

תהליך קימברלי

תהליך קימברלי פועל מאז 2003, והסיבה להקמתו כבר אינה תקפה. תהליך קימברלי נולד בשל צורך דחוף, שהורגש בתעשייה ובקרב ממשלות והחברה האזרחית, להתמודד עם האיום הגובר, דאז, של יהלומי מריבה. תהליך קימברלי המקורי נוצר במהירות ומתוך הכרח, כהסכם בינלאומי שקיבל עדיפות על פני יעילות תפעולית ועלויות. הוא נחשב לאמצעי אד-הוק בתגובה למלחמות אזרחים באנגולה וסיירה לאון.
בהמשך, הפך תהליך קימברלי להסדר קבוע. ברגע שנגמרו מלחמות האזרחים שמומנו בין היתר על ידי יהלומים, המשימה של תהליך קימברלי הפכה לסייע במניעת עימותים עתידיים.

 

 

האם קימברלי האריך ימים מעבר לתועלת שבו?

בשנים האחרונות, כמה מבכירי התעשייה הביעו את העמדה לפיה ייתכן כי תהליך קימברלי האריך ימים מעבר לתועלת שבו. מבקרים אלו טענו כי התכנית מעולם לא תוכננה כ"מערכת קבועה", וכי כיום, ישנם חוקים מספקים אחרים (כמו החוקים למניעת הלבנות כספים, סנקציות אחרות, רגולציות מכס וכו') שמשיגים את אותה מטרה – וקרוב לוודאי ביתר יעילות.

ניסיונות לערוך רפורמה או לעדכן את תהליך קימברלי, כך שיעמוד באתגרים החדשים העומדים בפני התעשייה, כשלו – בעיקר בגלל מערכת המנהל הארכאית שלו, המחייבת השגת קונצנזוס. נסיונות להרחבת ההגדרה של "יהלום מריבה", כך שתכסה טווח נסיבות רחב יותר, נמנעה באופן עקבי, בשל הצורך להשגת קונצנזוס.

נכון, בחוקי המנהל של תהליך קימברלי ישנה תקנה כי על התהליך לבחון מעת לעת "את הצורך הנמשך בתכנית כזו… לאור תפישת המשתתפים… את האיום הנמשך מצד יהלומי מריבה".

במבחן המציאות, שבה כבר אין יהלומי מריבה כלשהם, התפיסה המתוחכמת והלא-משכנעת במיוחד בדבר "טבעו המונע" של תהליך קימברלי צברה תנופה נוספת. נראה כי בין אם האיום הממשי או הנתפש בדבר יהלומים שמורדים עושים בהם שימוש איבד רלוונטיות או לא, תהליך קימברלי יתקיים לנצח. אפילו ללא עימותים שיהלומים מסייעים לממן.

 

 

אתגרים המשפיעים על ניהול קימברלי

ברחבי העולם, נושא המוניטין השתנה מאז הוקם לראשונה תהליך קימברלי. עולם דרישות התאימות הגלובלי הציג בהדרגה תכניות אחרות, כגון החוקים במסגרת תכניות המאבק בהלבנות כספים ובמימון טרור (AML/CFT), פרוטוקולים של שרשרת המשמורת (Chain of Custody), משרד הפיקוח על נכסים זרים בארה"ב (OFAC) ומדיניות הטלת סנקציות נוספת. זה הפך את קימברלי לגורם משני בחשיבותו, בסדרי העדיפויות של מדינות. תהליך קימברלי כבר לא נחשב למערכת "מקיפה" המגבירה את אמון הצרכן ביהלומים, כפי שנקבע תחילה.

 

התעשייה הרהרה בניסויים שונים, שזכו לכינוי תהליך קימברלי 1 או תהליך קימברלי 2. ניסויים אלו ניסו לבדל את כוחה של האחריות המשתמעת עבור שרשרת משמורת היהלומים, ואת המטרות של התאימות האתית. לדוגמא, כשארה"ב לא רצתה, מסיבותיה, לסחור ביהלומים מזימבבואה, תהליך קימברלי הפך לכלי המועדף מבחינתה ליישום מדיניות זאת. עם זאת, כשתהליך קימברלי החליט לאפשר את חידוש המסחר ביהלומים מזימבבואה, הסנקציות שפרסם משרד הפיקוח על נכסים זרים בארה"ב המשיך לאסור על הכנסת יהלומים מזימבבואה למדינה.

 

בעוד העימותים שמומנו על ידי יהלומים פסקו ברובם, הרפובליקה המרכז-אפריקאית (CAR) – שיהלומיה הקשורים לעימותים מהווים חלק קטן בלבד מתפוקת היהלומים במדינה, הקטנה בלאו הכי – יכולה להישאר המדינה היחידה שיש בה עדיין יהלומי מריבה, מבחינתם של הארגונים הלא-ממשלתיים החברים בקימברלי. עם זאת, כשארה"ב תרצה שאותם יהלומים יסחרו, יימצא לכך פתרון במהרה [מעניין כי מטרות המדיניות הזו של ארה"ב יושגו במהלך כהונת איחוד האמירויות הערביות בתפקיד יו"ר קימברלי, בשנה שבה הארגונים הלא-ממשלתיים החליטו להחרים את המושב].

 

ארגונים לא-ממשלתיים החברים בקימברלי ועוסקים ביהלומי מריבה עושים באופן כללי עבודה טובה כדי לעמוד במטרות הארגון, אך עם זאת מתעוררים ניגודי אינטרסים. היו מקרים (וישנם עדיין) שבהם ממשלות שונות פועלות בשם מטרות פוליטיות נגד ארגונים לא-ממשלתיים שממומנים על ידי מדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), מה שמוביל לכך שכמה עשרות אנשים מחזיקים את תהליך קימברלי כבן ערובה.

 

כמו כן, "הלא ייאמן" קרה – מדינה (ונצואלה) בחרה להישאר מחוץ לתהליך קימברלי – והסנקציה העצמית הזו לא השפיעה על תפוקת היהלומים או המסחר שלה. כעת, תהליך קימברלי דן בתנאי חזרתה לתהליך, בעוד כולם מעמידים פנים שוונצואלה הפסיקה להפיק יהלומים כשלא הייתה חברה בארגון. מבין 195 המדינות העצמאיות בעולם, 80 מדינות חברות בקימברלי (כולל 28 החברות באיחוד האירופי). עם זאת, נגמרו הימים שבהם מדינות חזקות שיחקו תפקיד דומיננטי בתהליך קימברלי. הניהול הפך בהדרגה ליותר ויותר מורכב, מסורבל ופוליטי.

 

 

חוק הברזל של סיריל נורת'קוט פרקינסון

תהליך קימברלי מתקדם בעצלתיים, בצלו הנצחי של האנליסט וההיסטוריון הבריטי המנוח, סיריל נורת'קוט פרקינסון (Cyril Northcote Parkinson). הוא זה שהמציא את חוק פרקינסון, כשהגיע להבחנה כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". הוא גם אמר כי "בירוקרטיה גדולה מספיק תיצור די עבודה פנימית כדי להעסיק את עצמה, וכדי להצדיק את קיומה הנמשך ללא תפוקה תואמת".

 

דבריו של פרקינסון מתארים את תהליך קימברלי. הגוף הפך לגדול יותר, אך לא בהכרח יעיל יותר. התקציבים, עם זאת, מרקיעי שחקים. החלפת יושבות הראש, או חברות בצוותי בדיקה, ועדות וכו' הפכו יותר ויותר לנושא של תקציב. על פי התכנון, יושבת הראש הבאה היא אוסטרליה, המפיקה פחות מ-10 תעודות קימברלי בכל חודש נתון.

 

בימיהם המוקדמים של יהלומי המריבה, הממשלות החברות יכלו להתמודד עם האיום באמצעות פגישת מליאה שנתית אחת, וכמה פגישות ועדות. מסמך הליבה של קימברלי מצהיר כי "משתתפים ומשקיפים ייפגשו מדי שנה במליאה, ובאירועים אחרים שבהם ההשתתפות הכרחית, כדי לדון ביעילות של תכנית מתן התעודות". זה לא המצב כיום.

 

 

קאדר של 300-500 בירוקרטים

אף כי לא נותרו כמעט יהלומי מריבה, הפגישות של קימברלי הפכו לתכופות יותר. האם באמת צריך לכנס מליאה ומפגש בין-מושבי מדי שנה? האם מפגש מליאה אחת לשנתיים לא יהיה יעיל באותה מידה? האם יש באמת צורך בפגישות הטכניות ובצוותי המשימה הרבים ברחבי העולם?

 

כיום ישנן לפחות שש או שבע קבוצות עבודה קבועות (ועדות), ומוקמות ועדות נוספות. לכל אחד יש מה לומר על הכול – סוגיה שגרתית לכאורה כמו עדכון אתר האינטרנט של התאגיד עשויה לערב את כל הוועדות, מועצת היהלומים העולמית (WDC), מערכת התמיכה המנהלתית, הארגונים הלא-ממשלתיים ועוד. המשמעות היא עשרות, אם לא מאות אנשים.

 

ארגונים בינלאומיים גדולים דורשים מומחים בסוגיות לא פוליטיות, שמסוגלים ליישם מדיניות ללא משוא פנים, מבלי לחשוש כי יודחו מתפקידם בהצבעה או ייאבדו סמכויות, כפי שקורה לעיתים קרובות במהלך זעזועים ארגוניים. מבחינת קימברלי, התהליך יכול לשמור על הידע הקריטי ולשמור על המשכיות מיושבת ראש אחת לבאה אחריה. עם זאת, נראה כי לקימברלי אין מזכירות קבועה חזקה ועצמאית. הכוח נתון בידי יושבות הראש והוועדות הרלוונטיות. הן מוכתבות על ידי בחירות פוליטיות, יותר מאשר מקצועיות.

 

לבירוקרטיות יש חיים משלהן. הן נוטות להנציח את עצמן כי הן ממשיכות לעשות את מה שהפך אותן למצליחות בעבר. הן יכולות להפוך לעיקשות, עד לנקודה של קיפאון. בירוקרטים רבים שוכחים בסופו של דבר מה חשוב באמת, ומאבדים קשר לארגון או לתחום הציבורי שהם מפקחים עליהם. כפי שאמר באופן מבריק לורנס ג'. פיטר (Laurence J. Peter), שעל שמו קרוי העיקרון הפיטרי: "הבירוקרטיה מגנה על הסטטוס קוו, הרבה אחרי שהקוו איבד את הסטטוס שלו".

 

 

שימור או השגת מומחיות בירוקרטית

לאחרונה, היתה לי הזכות לשאת דברים בפני יותר מ- 300 נציגי ממשלות, בפגישה של ה-OECD ותהליך קימברלי שנערכה בשולי הכנס הבין-מושבי של קימברלי בדובאי. אלו בדיוק האנשים ששולטים במסחר שלנו ביהלומי גלם. מדובר באנשים מצוינים, חלקם אישים חשובים למדי במדינות שלהם, אף כי רובם לא מבינים הרבה במסחר שעליהם לפקח עליו.

 

שמעתי אחד מהם שואל את חברו: "מדוע חבילת יהלומי גלם שנשלחת מלונדון לתל אביב צריכה תעודת קימברלי בנוסף לדרישות המכס הרגילות?" התשובה: "כשנוצרה מערכת קימברלי, חששנו בנוגע לכמה מדינות מפיקות יהלומים באפריקה. הן התנגדו מתוך גאווה לאומית לאכיפת כללים רק על המדינות המפיקות. לכן זה הוטל על כל המדינות".

 

איש בקימברלי מעולם לא חישב את עלויות הנזק המשני של התהליך. אני זוכר, לדוגמא, כי לפני כמה שנים דה בירס (De Beers) שלחה חבילת גלם מאנגליה לישראל, שבאופן אירוני לא לוותה בתעודה. החבילה נלכדה, הוחרמה, והיה צריך להתמודד עם טרחה בירוקרטית עצומה – שבה לשני הצדדים היה ברור כי אין לחבילה כל קשר ליהלומי מריבה.

 

תפקיד במנגנון קימברלי מטעם המדינה הפך לעמדה יוקרתית ומבוקשת, המלווה בנסיעות תכופות ומובטחות למקומות אקזוטיים. כמה פקידים נלהבים, עם תום הכהונה שלהם, למעשה עזבו את השירות הציבורי והצטרפו (או הפכו) לארגונים לא-ממשלתיים, רק כדי להישאר מעורבים במבנים של קימברלי, המנציחים את עצמם.

 

כפי שצוין, שנים הוקדשו לדיונים אינסופיים בדבר ה"רפורמות" של תהליך קימברלי, או "שינוי מערכת הניהול שלו", ובמיוחד בנושא "קבלת החלטות בקונצנזוס". עם זאת, בעיקרון דבר לא השתנה מאז הקמת המערכת – במיוחד כשכבר אין באמת סיבות להצדיק את המשך קיומה. איש לא שקל אי פעם ברצינות את תג המחיר של המשך הפעילות, הן מבחינת ממשלות (שנראה כי משאביהן אינסופיים), והן מבחינת התעשייה (המדממת, וכבר לא יכולה לעמוד בעלויות של החזקת קימברלי).

 

 

האם התעשייה יכולה לעמוד במחיר של קימברלי?

אם תהליך קימברלי ימשיך להתקיים – ובצומת הנוכחי זה נראה כמו התרחיש הסביר יותר – אז התעשייה וממשלות צריכות להבין את ההשלכות של עלויות הפעילות. הקולגה שלי פרנאיי נארווקר (Pranay Narvekar) ואנוכי הקדשנו מחשבה ניכרת לנושא. נמנענו מלקרוא לזה חישוב עלות/תועלת, כי זה בהכרח ידרוש שיפוט מוסרי (או אפילו פוליטי).

 

אנחנו לא שואלים: "האם תהליך קימברלי שווה את זה?", אנחנו פשוט מצביעים על העלויות של קיום המערכת של קימברלי. תג המחיר הנוכחי הוא 132 מיליון דולר בשנה – בתוספת 68 מיליון דולר של עלויות "מוניטין". הנתונים וההסבר שלנו מופיעים במאמר נוסף בנושא.
יש לחשוב על עלויות כשמתכננים כל מערכת חדשה, כגון שרשרת משמורת היהלומים (chain of custody), או פרוטוקולים של אחריות למקור. אפילו בתהליך קימברלי, שהוא מערכת פשוטה יחסית, העלויות עלו, ושילוב מעקב נוסף יגדיל את העלויות של אמצע הערוץ, שלא יכול לעמוד במחיר הזה.

 

חייבת להיות דרך לצמצם את העלויות האלו, הקשורות לקימברלי – אחרת התעשייה שלנו פשוט לא תהיה מסוגלת לממן את התהליך…

 

 

נספח 1: החרמת יהלומים לגיטימיים...

לתהליך קימברלי יש כמה "השלכות לא מכוונות". שתיים מהן, המטרידות באמת, הן לכידה והחרמה של יהלומי גלם שברור כי אינם יהלומי מריבה. באופן כללי, לכידה ועיקול של יהלומי גלם מתבצעים ברוב המדינות לעיתים נדירות בלבד; נראה כי הסטנדרטים אינם אחידים. במדינה מסוימת שבה עוברים יהלומי גלם, מצאנו דו"ח שמצהיר כי "בשנה נתונה [המכס] לכד 18 משלוחים המפרים את התקנות [הרלוונטיות בתהליך קימברלי]".

 

רוב הלכידות של יהלומי גלם אמנם קשורות להפרות טכניות של החוק המקומי, כמו למשל אריזה שלא בהתאם לתקנות או היעדר תעודת קימברלי תקפה, אולם בשלושה מקרים, יהלומי הגלם נלכדו בשל "היעדר הצהרה או סיווג לא נכון". הדו"ח מסכם כי "לא נקבע שאף אחד מהמקרים הללו כלל יבוא יהלומים החשודים כיהלומי מריבה".

 

האמת פשוטה מאוד: בעיקרון, אין יותר יהלומי מריבה. ואם ייתכן שיש עוד כמה, תהליך קימברלי בהחלט הוכיח כי אינו יכול למנוע את חדירתם לשוק. בשנים האחרונות, היהלומים שנלכדו והוחרמו היו יהלומים לגיטימיים לחלוטין. הם פשוט לא טופלו בהתאם לנהלים.

 

 

ההוצאות הכספיות גדלות

אם נצטט שוב את הדו"ח שהוזכר לעיל: "מבין הלכידות הללו, שלושה מקרים הוחרמו מנהלית, ושניים אחרים שוחררו במלואם, כתוצאה מתהליכי העתירה המנהלתיים הזמינים. מתוך אותם מקרים, 9 נותרו פתוחים בשלבים שונים של הליך העתירה. תיק אחד של לכידה [משנה קודמת] שעומדת נגדו עתירה מצד היבואן [בבית משפט עליון] נסגר, ויהלומי הגלם הוחרמו".

 

בשנה אחרת, נרשמו 14 מקרים של לכידת יהלומים באותה מדינה – שאינה מרכז מסחר ביהלומים. אנחנו לא רוצים לחזור על עצמנו, אך בשלושה מקרים יהלומי הגלם הוחרמו בשל היעדר הצהרה וסיווג לא נכון. לא נקבע כי אף אחד מבין המקרים הללו כלל יבוא יהלומים שעלולים להתברר כיהלומי מריבה.

 

אנו יודעים כי במדינה אירופית נלכדו יהלומים בשווי 1.2 מיליון דולר, שאופסנו בכספת כחלק מירושה [במחלוקת], שקדמה בהרבה להקמת קימברלי. לאור חוסר יכולתם של בעלי הסחורה להציג את ההיסטוריה שלה באופן חד-משמעי, ובשל סדרה של תקלות בירוקרטיות מצד היבואן וחברת השילוח, אותה חבילה הוחרמה. אך לא היה מדובר ביהלומי מריבה.

 

 

מועצת היהלומים העולמית צריכה להגן על התעשייה

כפי שדווח קודם לכן ב-DIB, גורמי אכיפת חוק מושחתים בבלגיה החרימו בכמה מקרים יהלומים, לכאורה בשל חשדות להיותם יהלומי מריבה. אולם לא חבילות מסוימות הוחרמו, אלא לעיתים קרובות כלל המלאי של החברה. אף חברת יהלומים לא יכולה לפעול בלי המלאי שלה. במקרים שבהם האישומים בוטלו אחרי שנים רבות של הליכים בבתי משפט, החברה הרלוונטית כבר פשטה רגל, בשל היעדר ספרי חשבונות ומלאים.

 

יש לשבח אכיפה נוקשה של תהליך קימברלי. לסוחרים ביהלומי מריבה מגיע כל עונש שיקבע בית המשפט. אך האם עדיין יש מקרים כאלו? העובדה שכמעט כל ההחרמות והעיקולים נובעים מהפרות מנהלתיות הנוגעות לקימברלי, חייבת להיתפס כתוצאה (בלתי נמנעת אולי) של המנגנון המנהלתי.

 

זהו תפקידה של מועצת היהלומים העולמית (WDC). היא הגוף שמייצג את התעשייה בתהליך קימברלי. התעשייה עושה את כל המאמצים לעמוד בדרישות מגוחכות לעיתים – ונוטלת על עצמה עול ניכר. לא צריך להחרים ולו יהלום לגיטימי אחד בשל תקלות מנהלתיות. לתעשייה מגיעה הגנה מפעולות קלות-דעת של ממשלות.

 

 

נספח 2: תהליך קימברלי ויהלומים סינתטיים באיכות נוי

תהליך קימברלי נוצר בעולם שונה למדי מזה שבו פועלת כיום תעשיית היהלומים, השינוי המרכזי היה חדירתם לשוק וקבלתם של יהלומי מעבדה (LGD). היקף הייצור של יהלומים אלו, הקרויים גם יהלומים סינתטיים באיכות נוי, גדל בהתמדה בשנים האחרונות.
יהלומי מעבדה הם מוצר לגיטימי בפני עצמו. עם זאת, נכון להיום, הדרך הקלה והמועדפת על חברות רבות בתחום הסינתטיים לקידום המוצר, היא הצגתם של יהלומים טבעיים באור שלילי.

 

תעשיית היהלומים הטבעיים וממשלות התלויות בהכנסות מיהלומים צריכות לחשוש מהעובדה כי כמעט בכל קידומי המכירות של יהלומי מעבדה, יצרני הסינתטיים מעלים את הסוגיה של יהלומי מריבה או יהלומי "דמים" ביחס ליהלומים טבעיים. לדבריהם, זהו חיסרון שאין למוצר שלהם, יהלומי המעבדה.

 

המשך קיומו של קימברלי והצורך בתהליך, משמשים את יצרניות היהלומים הסינתטיים כעדות לכך שיהלומים טבעיים הינם מוכתמים, וכי צריך לקנות במקומם את המוצר הסינתטי. זה מנוגד למדי לעובדות, לפיהן תהליך קימברלי סילק כמעט לחלוטין את יהלומי המריבה משרשרת האספקה. עם זאת, התעשייה מפעילה מעט תקשורת או פעילות הדרכה כדי להתמודד עם זה, מה שמסייע ליצרני הסינתטיים לקדם את המוצר שלהם.

 

בעיקרו של דבר, יצרניות הסינתטיים מנסות למכור דימוי של "שווה אך טוב יותר" למוצר הסינתטי, ומשווקות אותו כזהה ליהלום טבעי מן המכרה – רק עם יתרון, שכן המקורות שלו "נקיים". חברת מחקר ביצעה מחקר צרכני, לפיו האמון במקור של יהלומי מעבדה "בא לידי ביטוי בכל שש המדינות [שהשתתפו בסקר], כשלפחות מחצית מבין הנשאלים שעברו הדרכה בנושא יהלומי מעבדה, רואים במאפיין המקור המובטח שלו כמאפיין החשוב ביותר".

 

הדימוי של "שווה אך טוב יותר" מאפשר ליצרניות יהלומים סינתטיים להבטיח כי מחיר השוק שלהם יהיה קרוב או זהה למחיר של יהלומים טבעיים. מדובר במחיר גבוה בהרבה מעלות הייצור של יהלומי מעבדה (הנמוכה למדי – וממשיכה לרדת).

 

נדיר להיתקל בקידום מכירות של יהלומים סינתטיים שאינו מדגיש את הנושא של תהליך קימברלי, יהלומי מריבה וכו'.

 

ענף היהלומים הטבעיים משתדל "לבדל" עצמו, ומנסה למצב יהלומים סינתטיים כיהלומים המשובצים ב"תכשיטים ברי השגה" זולים – שיש לשווק בטווח נקודות מחיר נמוך בהרבה. עד כה, עסקי היהלומים הטבעיים לא הצליחו לבלום את הזרם של יהלומים סינתטיים, שהביקוש להם מסתכם כיום ב-4-5% מכלל הביקוש ליהלומים מלוטשים (במונחי ערך).

 

ניתן לייצר יהלומי גלם סינתטיים כך שלא ניתן יהיה להבחין בינם לבין יהלומי גלם טבעיים. ישנה ראיה אנקדוטלית למקרים שבהם יהלומי גלם סינתטיים, שהגיעו למדינות מפיקות, עורבבו בתפוקת הגלם של המכרות במדינה…

 

 

הכנסת הסינתטיים תחת המטריה של קימברלי?

לאור הבלבול והיעדר הבחנה ברורה בין חלק מיהלומי הגלם הסינתטיים ליהלומי הגלם מן המכרות, ומאחר שמספרן של יצרניות הסינתטיים המוכרות הוא כ-12-20 חברות בתחומי שיפוט ספציפיים (רוסיה, סין, סינגפור, מלזיה, ארה"ב), דרישות דיווח כלשהן (במונחי קרט) עשויות לסייע כאן.

 

יהלומים סינתטיים לא נדרשים לציית למסגרות הרגולציה החלות על יהלומים הנכרים במכרות. יהלומים סינתטיים באיכות נוי, למשל, אינם כלולים בתכניות למניעת הלבנות כספים עבור סוחרי מתכות יקרות, אבני חן ותכשיטים של היחידה למודיעין פיננסי בארה"ב (FinCEN).

 

עם זאת, הדו"ח של כוח המשימה הפיננסי למאבק בהלבנת הון (FATF) / קבוצת אגמונט (Egmont) בנושא "הלבנת כספים ומימון טרור באמצעות יהלומים", הצביע על כך שאותן נקודות תורפה של תכניות המאבק בהלבנות כספים ובמימון טרור (AML/CFT) נוגעות הן ליהלומים סינתטיים והן ליהלומים טבעיים באיכות נוי.

 

נראה כי האינטרס המשותף של רשויות אכיפת החוק והתעשייה הוא לכלול "יהלומים סינתטיים באיכות נוי" בהגדרה של "מוצר מכוסה" בארה"ב, ובחקיקה הספציפית הנוגעת ליהלומים כחלק מן המאבק בהלבנות כספים ובמימון טרור במדינות אחרות. בישראל, כבר נחקק חוק במסגרת המאבק בהלבנות כספים ובמימון טרור, הכולל גם יהלומים סינתטיים באיכות נוי.

כתבות נוספות בנושא

דילוג לתוכן