צבי דרדיקמן נולד בפולין ב-1925. משפחתו עלתה ארצה כשהיה בן שמונה. הוא למד בבית הספר המקצועי מקס פיין, שם כבר התגלתה רגישותו הרבה לזולת, כאשר דאג מדי ערב לשתייה חמה לעובדי הלילה. בהיותו נער יצא לסייע בפרנסת המשפחה, והחל לעבוד בבית החרושת ליהלומים 'מועד', אצל אריה מולדבסקי ז"ל, שם רכש את התמחותו בעיבוד אבנים גדולות ומיוחדות. ב-1945 פתח מפעל עם שני שותפים. באותן השנים היה פעיל באצ"ל.
פעילותו בענף היהלומים נפסקה לתקופת מה עם הקמת המדינה וגיוסו לצה"ל. הוא שירת בחיל התותחנים כמדריך ספורט. לאחר שחרורו מהצבא פתח בית חרושת קטן על גג בית בכרם התימנים. לאחר מכן העתיק את המפעל לרחוב נחלת בנימין בתל אביב. במהלך הזמן העסיק מעל ששים פועלים, ושנים רבות קיבל סייט- יצרן מארגון המכירות המרכזי.
צבי דרדיקמן החל לסחור ביהלומים עוד בקפה צוקרמן, ולאחר מכן בפלטין. ב-1947 הצטרף לבורסה שהוקמה באותה העת ברחוב אחוזת בית בתל אביב. במהלך השנים כיהן קדנציה אחת בהנהלת הבורסה.
בשנות השמונים סגר צבי דרדיקמן את המלטשה, והתמקד במסחר, כשהוא ממשיך לייצר באמצעות קבוצות.
צבי דרדיקמן עסק בספורט כל ימי חייו. הוא היה מומחה בהיאבקות, והרבה בהליכות ברגל ובמשחקי חוף. לזכותו של צבי דרדיקמן רשומים מעשי צדקה רבים. חלק ניכר מיומו הקדיש לביקור חולים – מצווה אותה מלא בקנאות, ולמתן בסתר בבורסה ומחוצה לה. מדי בוקר היה יורד לבורסה כשבכיסו סכום כסף, וכשחזר, לא היה בידו דבר, משום שהכסף חולק בדרך לאנשים שהייתה לו סיבה להאמין שהם זקוקים לו. גג ביתו, החצר והמכונית היו עמוסים בבגדים לשם חלוקה לנצרכים. בתום כל אירוע שהשתתף בו נהג לאסוף את שאריות המזון, ולחלקן.
רעייתו, אביבה, ובתו – דורית, עבדו לצדו כעשרים וחמש שנים, והן ממשיכות את דרכו גם היום, בעיקר כסניף המשרד הבלגי של הבן, אורי.
בשנת 2003 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לצבי דרדיקמן את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
צבי דרדיקמן עוד זכה לדעת שהוא מועמד לקבלת התואר 'יקיר תעשיית היהלומים', אולם כבר לא זכה לשמוע את החלטתה החיובית של הוועדה. ב-10.5.2003, בהיותו בן 78, נדם לבו, כשהוא משאיר אחריו הר של מעשי צדקה ומצוות ועבר מקצועי עשיר בענף היהלומים.
מאת: שירה עמי
