אליעזר לרנר נולד ב-1916 בפולין למשפחה ציונית שעסקה במסחר.ב-1935 עלה לארץ, והחל לעבוד בבנק האגודה הארצישראלית, לימים – בנק אגוד. בזכותו של אלברט ארנפלד היה בנק אגוד היחיד מבין הבנקים, שהעז ליטול על עצמו את מימון תעשיית היהלומים בשלביה הראשונים.
אליעזר לרנר התוודע לתעשיית היהלומים עם תחילת קשרי הבנק עם התעשייה, בסוף שנות השלושים, ונמנה עם עובדי הבנק הראשונים, שהחלו לעסוק במימון תעשיית היהלומים. הוא נמנה עם אנשי הבנק, אשר יצרו את הקשרים הראשונים בין העולים החדשים, שהגיעו לארץ עם ידע מקצועי נרחב לבין אלה שהגיעו עם הון. הוא היה בין יוזמי ומפתחי שיטת המימון, שלא היה לה תקדים בארץ ובעולם – השימוש ביהלומים כבטוחות למתן אשראי.
באותם הימים, הגיעו הסייטים לארץ בשק אחד. חלוקת תכולת השק נעשתה בבנק בהשגחת אנשי הבנק ונציגי משרד התעשייה והמסחר. עם פרוץ המלחמה, כאשר נותק הקשר האווירי השוטף עם אירופה, נשכרו מטוסים, שהובילו את היהלומים מלונדון לשדה התעופה בחיפה תחת השגחה מתמדת של נאמן על חברות הביטוח. כאשר נפרק המטען בחיפה ליוותה אותו שריונית של 'ההגנה' עד לכספות הבנק בנוכחות הנאמן מלונדון. אליעזר לרנר הצטרף למסעות מאובטחים אלה של יהלומי הגלם בדרכם אל הבנק.
גם שיטת ביטוח יהלומים לא הייתה בארץ באותם הימים. יחד עם צוות בבנק, בעזרת סוכנות ביטוח של הבנק ובהשתתפות נציגי תעשיית היהלומים, נבנה הדגם המתאים לפוליסת הביטוח, לשביעות רצון כל הצדדים. בנק אגוד דאג לקבל, באמצעות בנקים ידידותיים באנגליה ובארצות הברית, מימון לפעולות התעשייה כנגד פעולת היצוא, שתמורתה שימשה להחזרת ההלוואות לבנקים מחו"ל. ההסדר תואם עם בנק ישראל ומשרד האוצר.
ארבע עשרה שנים היה אליעזר לרנר נשיא בנק לאומי (שהיה הבעלים של בנק אגוד) בארצות הברית, בקנדה ובדרום אמריקה. עם שובו לארץ פרש לגמלאות, כשהוא נושא את התואר מנכ"ל בנק אגוד, וצורף למועצת המנהלים של הבנק.
בין אליעזר לרנר לתעשיית היהלומים נוצרו יחסים קרובים, שנבעו מתחושת הזדהות שחש עם האינטרס הלאומי של תעשיית היהלומים. בעת הענקת התואר כיהן במועצת המנהלים של חברת 'דיאמדל' ובמועצת המנהלים של מוזיאון היהלומים.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לאליעזר לרנר את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
בשנת 2001 הלך אליעזר לרנר לעולמו.
מאת: שירה עמי
