אילן גלאון התחיל את דרכו בענף היהלומים בגיל 16. הוא למד חיתוך, ובמקביל השלים את לימודיו בערב, עד לגיוסו לצבא.
במהלך החופשות מן הצבא עבד בתעשיית היהלומים. כשהשתחרר מצה"ל פתח בית ספר לחיתוך יהלומים. בן 23 בלבד התחיל לעבוד כמנהל עבודה במחלקת החיתוך של פריץ חוצ'נר. ב-1968, במהלך עבודתו אצל חוצ'נר, קיבל ממכון היהלומים פרס בעבור המצאת מכשיר עזר לחיתוך. בשנת 1975 התקבל אילן לבורסת היהלומים. הוא היה בין היצרנים הבולטים בענף והתבלט בחריצות, בידע המקצועי שהפגין ובגמישות שאפשרה לו לעבור תמיד לתחומי הסחורות המבוקשות.
בשנות השמונים נסעו אילן ובנו, ניר, לדרום אפריקה, וקצרו הצלחה בעבודה משותפת עם משפחת שטיינמץ. בשנים האחרונות התמקדו עסקיו של אילן ברוסיה, במקביל לעסקיו בארץ. הוא העסיק פועלים רבים בשלושה מפעלים בארץ.
אילן גלאון בנה עצמו בזכות הידע המקצועי הכביר שהיה לו כיצרן, חריצותו, חכמתו והמעוף שהיה לו בראיית השוק. הוא היה אהוב על הסובבים והספיק הרבה בחייו הקצרים. לאחר שחלה, מתוך אופטימיות רבה, תכנן לצמצם את היקף עבודתו, להעביר את העסקים לילדיו ולהקדיש את חייו לפעילות פנאי והנאה.
ב-1997 הלך לעולמו אילן גלאון, והוא בן 52 בלבד.
אילן גלאון הותיר אחריו רעיה, חוה, אשר עבדה לצדו כל השנים כמנהלת אדמיניסטרטיבית של עסקיו, בן, ניר, שהשתלב בענף היהלומים, בת, זהבית ובן צעיר, ליעם. משפחתו הרימה תרומה לייסוד קרן מלגות ע"ש אילן גלאון לסטודנטים נצרכים באוניברסיטת תל-אביב. רבים מחבריו הטובים צירפו, ביזמתם, תרומה אישית לקרן.
בשנת 1998 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לאילן גלאון את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
