אברהם עירוני נולד ב-1918 ברוסיה. למד בקישנייב בישיבה של הרב צירלסון. עלה לארץ ב-1933. כבר בגיל 15 החל לעבוד. תחילה עבד בכיפוף ברזלים בבניין. לאחר מכן נשלח מטעם ה"הגנה" לעטרות, שם עבד במחצבה ביום, ושמר בלילה. בעקבות כשלון המחצבה התפזרה הקבוצה, והוא התגייס למשטרה.
ב-1939 החל לעבוד "ביהלומי אבן שוהם" שבבעלות משה אופן ובהנהלת אהרון מוריץ (ליטוש) ויוסף נדל (חיתוך). במקום זה התמיד עד לפרוץ המשבר הגדול בתעשיית היהלומים, שפרץ בשנת 1946 בעקבות שיקום מרכז היהלומים בבלגיה. בית החרושת נסגר, ועירוני החל לעבוד כעצמאי.
ב-1946 הקים את חברת יהלומי עירוני, בה השתלבו במרוצת השנים שני ילדיו – יצחק וטוביה. בשנת 1972 נענה אברהם עירוני לבקשתו של השופט סגל, שביקשו לסייע ביצירת מקורות פרנסה ליוצאי צבא דרוזים. הוא הקים בעוספיה מפעל יהלומים, הציב בו מכונות ושלח מדריך. תחילה עבדו במפעל 5 איש, ובהמשך- 15.
במקביל, נענה לבקשות הפיקוח על היהלומים, וסייע למפעלים שנקלעו למצוקה, בעיקר בעיירות פיתוח. עירוני סיפק תעסוקה למפעלים בנתיבות, אופקים, באר שבע, ירושלים וצפת. כל אלה ייצרו עבור "יהלומי עירוני", בנוסף למפעלי החברה ברמת גן ובתל אביב. בתקופת השיא העסיק יותר מ-200 עובדי ייצור, שהתמחו בעיקר בעיבוד. ב-1976, בעקבות מחסור בחומרי גלם בארץ, העתיק עירוני את מגורו לאנטוורפן.
המפעל בעוספיה עבר בעלות, כשעירוני מותיר בו את המכונות, כתרומה לעדה הדרוזית. באנטוורפן עסק ברכישת חומרי גלם שנשלחו לבנים בארץ לשם מכירה. העסק המשפחתי גדל ושגשג. לפני כשלוש שנים, בעקבות פטירת רעייתו של אברהם, שב לארץ, והעביר את פעילות רכישת הגלם בבלגיה לאחד מבניו.
בשנת 1998 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לאברהם עירוני את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
אברהם עירוני הלך לעולמו בשנת 2003.
מאת: שירה עמי
