אברהם מורגנשטיין נולד ב-1917 בלונדון. בילדותו עברה משפחתו לבלגיה, ורכשה מעמד בקהילת היהלומנים של אנטוורפן. בני המשפחה נודעו כנדבנים, ואף בנו בית כנסת. בשנת 1932 עלה לארץ, ופנה ללימודי החקלאות בבית הספר "מקוה ישראל", במגמה להתמחות בלימודי הנדסה חקלאית. באמצע שנות השלושים עלו לארץ גם הוריו, והתיישבו בתל אביב.
ב-1936, בימי 'כופר היישוב', פגשו מנדל מורגנשטיין ובנו, אברהם, בדרך מקרה, את הרמן (צבי) רוזנברג. בזכות פגישה זו נוסדה שותפות, וב- 1938 הוקם בית החרושת הראשון בנתניה, 'אופיר'. תוך זמן קצר העסיק בית החרושת 120 פועלים עבריים בתעשיית היהלומים, שאך זה החלה לקום בארץ ישראל.
מקץ מספר שנים יצר מורגנשטיין שותפויות נוספות: בתל אביב נפתח בית חרושת נוסף בשם "אופיר", גם הוא בשותפות בין מורגנשטיין לרוזנברג, שהעסיק 120 פועלים; בירושלים נפתחה בשנת 1943 שותפות עם ראש עיריית ירושלים, דניאל אוסטר (יהלומי ירושלים), שהועסקו בה 250 פועלים בבית היתומים על שם דיסקין מחוץ לחומות העיר ירושלים. דניאל אוסטר ז"ל השקיע מכספו הפרטי, כדי להגשים את אמונתו בצורך להקנות לבחורי הישיבה מקצוע מעשי לרווחת העיר בראשה עמד, ירושלים. במהלך הזמן הועסקו במפעל זה 250 עובדים.
למעשה, בשנים 1938- 1946 חלשו מנדל מורגנשטיין ז"ל ובנו אברהם יבדל"א על מערך מפעלי היהלומים הגדול ביותר בארץ ישראל: אופיר בנתניה (120 עובדים), אופיר בתל אביב (120 עובדים) ויהלומי ירושלים (250 עובדים). מערך ייצור זה היה בעלי הסייט הארץ ישראלי הראשון של חברת 'הניג'.
בשנת 1948 צמצם אברהם מורגנשטיין את פעילותו העסקית, וחידשה לאחר מלחמת העצמאות. בשנת 1960 הפסיק את פעילותו בייצור והתמקד ביצוא יהלומים.
בשנת 1996 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לאברהם מורגנשטיין את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
אברהם מורגנשטיין הלך לעולמו באפריל 2004.
מאת: שירה עמי
