ב- 1971 הלך לעולמו אברהם דוד נגל ז"ל, מהיזמים הראשונים ששילבו את הונם עם הידע המקצועי של פליטים מבלגיה להקמת תשתית ייצור יהלומים בארץ ישראל.
נגל נולד ב- 1889 בבוקובינה, רומניה, למשפחה דתית. כבר בגיל צעיר התחיל לעסוק במסחר. עסקיו פרחו עם המעבר לצ'רנוביץ. ביחד עם שני שותפים יהודים חכר אדמות מאצילים פולנים, ועשה בהן שימושים שהניבו רווחים כספיים נאים.
שותפות שהקים עם המושל של צ'רנוביץ פתחה לפניו דלתות רבות. נגל ייצא מצרכים למזרח הקרוב – ארץ ישראל, מצרים, מלטה ומדינות אחרות. במרוצת הזמן מונה לכהונת סגן ראש לשכת המסחר רומניה–פלשתינה, בה עבד במקביל לסגן הארץ ישראלי – צדוק שלוש. במסגרת תפקידו זה ביקר לעתים קרובות בארץ ישראל. ב-1937 היה מהמציגים הראשיים ב"יריד המזרח" שנערך בגני התערוכה.
ב- 17.9.39, לאחר שנכנסו הרוסים לפולין, לא שעה להבטחות שרומניה תישאר ניטראלית, והחליט מייד לעזוב את עסקיו המשגשגים ולעלות לארץ ישראל. בזכות הסרטיפיקט הקבוע שהיה ברשותו עקב עיסוקיו המסחריים הוציא את הוריו, רעייתו וילדיו מיידית מרומניה. העלייה היתה נוחה – מאניית הפאר "טרנסילבניה" הישר לבית המלון היוקרתי, "הירקון". לאחר שהות של שנה פגש פליטים מבלגיה, ובהם יהלומנים. עם אחד מהם יסד בית חרושת בפרדס כץ.
במקביל, המשיך לעסוק ביבוא מוצרי צריכה לארץ ישראל. עד קום המדינה סייע לעשרות בחורי ישיבה מוויז'ניץ להבריח את הגבול, כשהוא מעסיקם, לכאורה, באניות ששכר לצורכי העברת סחורות לארץ ישראל. קשריו ההדוקים עם חסידות ויז'ניץ באו לידי ביטוי בפעילות משותפת עם אחיו להקמת בית הכנסת הגדול של החסידות ברח' פיירברג בתל אביב.
נגל יסד את בית החרושת "יהלומי תכלת", והיה השותף העיקרי בו עד סוף שנות הששים. בהיותו בן חמישים איבד את קולו עקב ניתוח, ואת עסקיו המשיך לנהל בסיועה של רעייתו, פרידה.
הותיר אחריו שני ילדים – בנו, וילי נגל, ברוקר סינדיקטי מ- 1959, ובתו – שולמית ז"ל.
בשנת 1999 קיבל את התואר "יקיר תעשיית היהלומים".
מאת: שירה עמי
