נולד ב-1925 בוורמיזה שבגרמניה. ב-1930 עברה משפחתו לצרפת, וב-1935 עלתה המשפחה עם סרטיפיקט לארץ ישראל. לאחר סיום לימודיו, ב-1943, הגיעה אליו השמועה, שבתעשיית היהלומים מרוויחים טוב. לכן, במקביל ללימודי ערב החל לעבוד ב"האבן" שבבעלות הוכוולד- גרינשטיין- פיקל.
ב-1944 הפכו האחים פרייס לעצמאים. ביחד הפעילו שתי מולות ליטוש ומכונת חיתוך בחדר שכור – מפעל מחתרתי אופייני לימי המנדט. באישון לילה נהגו להביא את אופני הליטוש לחריטה. החורט חרט על האופנים את האות גימל, ומכך למדו, שהם היצרן השלישי העצמאי בתל-אביב, המבקש להישאר אנונימי כדי שלא להיתפס על ידי שלטונות המנדט. את היהלומים קנו ומכרו, תחילה בקפה אירופה, ולאחר מכן בקפה צוקמרן בתל אביב. עם קום המדינה הפכו האחים פרייס ליצרני יהלומים ברישיון כחוק וכדין.
תוך זמן קצר יצא שם לחריצותם. אולם, להתאחדות בעלי תעשיית היהלומים לא נתקבלו, משום שלא עמדו בקריטריונים. ביחד עם חיים רוזן, מאיר גיטלר, נתן ברמץ ואחרים הקימו את ארגון יצרני היהלומים, אשר הפך במהרה לגורם משפיע, שהן הוותיקים והן הסינדיקט לא יכלו להתעלם ממנו.
כאשר בנו של יונה, אורי פרייס ז"ל, סיים בהצטיינות את לימודי הנדסת האלקטרוניקה בטכניון, נכנסו האב והבן ביתר שאת לתחום הייצור. הבן, עילוי בפיסיקה ובמתמטיקה, סבר שעתיד הענף הוא בייצור, גייס שורה של עובדים מעולים, ותוך זמן קצר יצאו לייצור של 'פרייס מוניטין'. אורי פרייס לא התאושש מתאונה שעבר במהלך שירותו הצבאי, וב-1979 נפטר. מאז התמקד יונה פרייס במסחר, כשלצדו עבדה בתו רונית, "מנקדת, ממיינת ומומחית גדולה, המקבלת ממני גיבוי מלא".
לבד מפעילותו בהקמת ארגון יצרני היהלומים כיהן יונה פרייס כחבר הנהלת בורסת היהלומים כעשר שנים.
בשנת 1997 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליונה פרייס את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
יונה פרייס הלך לעולמו בשנת 2007.
מאת: שירה עמי
