נולד ב-1912 בברלין, גרמניה. ב-1933 ברח לפורטוגל, וב-1934 הצליח להגיע לפלסטינה. זמן קצר לאחר עלייתו ארגן סרטיפיקטים להוריו, לאחיו ולאחותו, והעלה אותם ארצה. בשנותיו הראשונות בארץ עבד לפרנסתו כנהג מונית. חייו המקצועיים קיבלו תפנית כאשר התוודע לענף היהלומים באנטוורפן.
ב-1937 – 1939 למד ליטוש בבלגיה, אולם מכיוון שלא היה לו אישור עבודה, למד מתוך התבוננות בעבודה של שמעון למר מחברת בריפל ולמר.
משחזר לארץ עם פרוץ המלחמה, החל לעבוד כמנהל עבודת הלוטשים ביהלומי ענבר – שותפות של יוסף פקר ומשה מכנס. המפעל גדל, והעסיק תוך שנה כ-200 פועלים. לאור הצלחת ענבר ביקש משה דנקנר, בעליו של מפעל היהלומים אלמז את החסות המקצועית של ענבר. צבי רימר קיבל לפיקוחו 200 עובדי ליטוש נוספים.
יהלומי ענבר בע"מ ויהלומי אלמז בע"מ היו בין 21 המפעלים שנמנו עם מייסדי התאחדות בעלי תעשיית היהלומים בארץ ישראל ב-1944. סך הכל פעלו בארץ באותה העת 33 מפעלים. אולם, כאשר פרץ המשבר הגדול ב-1946, נסגרו רבים מן המפעלים, ובהם גם יהלומי ענבר.
עם הקמת המדינה גויס צבי רימר לצבא, ושירת בגבעתי. אחרי השחרור חיפש את דרכו בעבודות שונות – תקופה מסוימת כנהג מונית, תקופה אחרת כמנהל בבית החרושת של חיים גרינשטיין ולבסוף כעצמאי – מפעיל קבוצות וסוחר. בשנים 1950- 1955 כיצרן עצמאי במפעלו שברחוב עמק יזרעאל ביפו.
את מרב שנותיו בענף היהלומים הקדיש לעבודתו כקניין יהלומים מלוטשים עבור החברה האמריקנית – פבריקנט. את הקשרים הראשונים עם החברה יצר בשנות הששים, ליד שולחן קטן במשרדו של יוסף נדל, באמצעות החברה שיסד – אלפא. משנה לשנה גדלה החברה. אל צבי רימר הצטרפו בניו – משה ויאיר.
ב-1988 יצרה החברה שותפות עם יצרני היהלומים, האחים יגאל ואבנר סלנט. בשנת הענקת התואר עמדה החברה במקום השלישי ברשימת יצואני היהלומים בישראל.
צבי רימר עבד בחברת אלפא עד לפרישתו.
בשנת 1997 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לצבי רימר את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
בשנת 2002 הלך צבי רימר לעולמו.
מאת: שירה עמי
