לפני כשלושה שבועות, ננעל הכנס הבין-מושבי של תהליך קימברלי במומביי, שנערך פעמיים בשנה. עבורנו זוהי הזדמנות לחשוב מדוע סדר היום של קימברלי מתקדם כה לאט.
אין ספק כי תהליך קימברלי הוא אחד ההישגים הגדולים של קהילת היהלומים העולמית בשני העשורים האחרונים. מאז קונגרס WFDB-IDMA באנטוורפן בשנת 2000, ננקטו צעדים משמעותיים ביותר ליצירת מסחר בטוח יותר ביהלומים, הפטור מעימותים.
הצלחת התהליך נולדה בשיתוף פעולה מעורר השראה בין ארגונים אזרחיים, ממשלות, ואחרונה חביבה – מועצת היהלומים העולמית (WDC), שאנו חבים חוב גדול לנשיאה הראשון, אלי איזקוב (Eli Izhakoff). ללא חכמתו וכישוריו הפוליטיים, אישיותו החמה ומעורבותו בקידום איכות החיים באפריקה, כל זה לא היה מתאפשר.
כיום, יהלומים הם סחורה מבוקרת היטב. יותר מ-99.5% מהיהלומים המופקים כיום בעולם הם במסגרת מדיניות מתן התעודות של קימברלי.
ועם זאת, במשך שנים רבות, עושה רושם שנעצרה ההתקדמות של קימברלי בכמה נושאים חשובים. האם זה נובע מהיעדר מספיק דיונים? האם מה שעל הפרק לא ברור מספיק? או שיש פיל בחדר שאיש לא רוצה להכיר בקיומו?
מים רבים זרמו בנהר במהלך הדיונים להגדרת יהלומי מריבה. הפדרציה העולמית של בורסות היהלומים (WFDB) תומכת לחלוטין בהחלטת מועצת היהלומים העולמית, לפיה יש להרחיב את הגדרתם של יהלומי מריבה, כך שתכלול אלימות שיטתית מכל סוג.
עם זאת, אנחנו מאמינים שהגיע הזמן לנקוב בשמו של הפיל בחדר. ברור שלמדינות הצורכות יהלומים יש זכות לדרוש את מנגנוני הבקרה החזקים ביותר אפשר, כדי להבטיח כי היהלומים שמיובאים אליהן אינם מוכתמים באלימות כלשהי.
זה נכון גם לגבי המדינות שבהן מופקים יהלומים. אותן מדינות זכאיות להגן על האינטרסים של מקורות היהלומים הטבעיים שלהן. אך מה צריכות לומר החברות המפיקות – לטובת האינטרסים של המדינה שלהם – כאשר חברות קמעונאיות גדולות מצהירות כי אינן מתירות למכור יהלומים שהופקו במדינה זו או אחרת.
כל החלטה קימברלי או גופים אחרים יקבלו תשפיע על תעשיית היהלומים בכללותה – מכורים, יצרנים וסוחרים, ועד החנויות הקמעונאיות הקטנות ביותר – המשפיעה על חייהם של עשרות מיליוני אנשים.
איש בדרום יבשת אפריקה לא יופתע מהלהיטות המוגבלת למדי לציית למה שנתפס כסוג חדש של קולוניאליזם כלכלי. כאשר מדינות מתבקשות לחוקק חוקים שעלולים לפגוע בהן מיידית, קשה למצוא קרקע משותפת.
הדילמה שהן מתמודדות עמן אפילו גדולה יותר. החוק ברומא העתידה היה מבוסס על העיקרון כי "Nulla poena sine lege", "אין עונש ללא חוק". בתקופה המודרנית, זוהי דרישה בסיסית מהחוק, המתוארת כאחד השיפוטים הערכיים הנפוצים ביותר בהיסטוריה של המחשבה האנושית כולה.
אם החברות בקימברלי יתמודדו עם שיפוטים לכאורה ("Prima facie") מצד תאגידים גדולים, וירגישו את ההשלכות המסחריות העצומות בשרשרת האספקה שלהן – וזאת ללא כל חוק או תקנה בכתב – אז אין סיבה להיות מופתעים מחוסר הרצון מצדן לאמץ חוק פורמלי, שייכלל במסמך הליבה של קימברלי.
לדעתנו, ההגדרה הנוכחית של יהלומי מריבה צריכה לכלול חוק הכולל כל אלימות שיטתית. במקביל, ניתוח אובייקטיבי של עובדות חייב להיות אבן הפינה לאימות טענות, ו"משפט באמצעות כלי התקשורת" לא יכול להיות חלק מהפתרון.
זהו הפיל בחדר, שיושב הראש ההודי של תהליך קימברלי חייב לרכב עליו. אם יצליח לעשות זאת, ולנטרל את מה שנתפס על ידי רבים כסכנה אמיתית לחברותם בקימברלי, נשלים את מה שרבים לא הצליחו להשיג ב-10 השנים האחרונות. אנו בפדרציה העולמית של בורסות היהלומים מאחלים לאלוק ורדהן צ'אטורוודי (Alok Vardan Chaturvedi) הצלחה רבה במשימה החשובה הזו.
מאת ארני בלום, נשיא הפדרציה העולמית של בורסות היהלומים (WFDB)
