משה סלנט נולד ב-1920 בירושלים, דור רביעי בארץ. למד בחדר ובתלמוד תורה, ובגיל 16 התנדב למשטרת המנדט מטעם ה"הגנה". ב-1945 החל ללמוד ליטוש יהלומים במפעל "פלנת" בנתניה. בעקבות המשבר הגדול שפקד את תעשיית היהלומים הארץ ישראלית ב-1946 חזר לירושלים, ועד גיוסו לצבא עבד כפקיד באוניברסיטה העברית.
בשנת 1952 הקים מלטשה קטנה (ארבע מולות) בחדר בירושלים. במהלך שנות החמישים העלה המפקח על היהלומים דאז, יהודה דוידוביץ' (דיבון) את הרעיון להקים בירושלים מבנה שיכיל מפעלי יהלומים, בורסת יהלומים וסניפי בנקים הממנים את התעשייה.
משה סלנט הקים במקום מלטשה (30 עובדים), אולם הרעיון של דיבון לא עלה יפה, והבניין ברוממה נמכר לטלוויזיה הישראלית. סלנט העביר את המפעל לאזור התעשייה במקור ברוך. ב-1970 סגר את המפעל והתחיל לעבוד בבורסה כמתווך. ב-1974 סיים בנו, יגאל, את לימודי הנדסת החשמל בטכניון, והצטרף לענף היהלומים. ב-1977 השתחרר אבנר מהצבא, והצטרף לאחיו. תחילה עבדו השניים בתיווך, ולאחר זמן קצר התחילו לייצר. הבנים היו מהראשונים שהכניסו מחשבים לעבודה בענף היהלומים.
נקודת המפנה בפעילותה של משפחת סלנט בתעשיית היהלומים חלה בעקבות הקשר שנוצר בשנת 1980 בין סלנט לפבריקנט באמצעות חברת אלפא מיסודו של יקיר תעשיית היהלומים – צבי רימר ז"ל. רימר הקדיש את מרבית שנותיו בענף היהלומים לקניית יהלומים מלוטשים עבור סיטונאי היהלומים האמריקני – פבריקנט. אלפא גדלה, עד שפבריקנט החליטה לחפש יצרן ישראלי שייצר במיוחד בעבורה.
ב-1980 פנה צבי רימר לידידו משה סלנט והציע לו לייצר עבורו. סלנט שאל את הבנים, והם, שייצרו עד אז 600 קרט בחודש, הסכימו בלי היסוס לייצר 300 קרט ביום. משפחת סלנט רכשה שלושה מפעלים שהפסיקו את פעילותם. סלנט ייצרה, ואלפא שימשה כקניין. לאור הצלחת העבודה המשותפת עם משפחת סלנט, העלתה חברת פבריקנט, ב-1988, את רעיון הקמת השותפות פבריקנט-סלנט. אחרי שנתיים קיבלה השותפות סייט. החברה קיבלה את פרס היצואן המצטיין לשנת 1997.
בשנת 2000 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים למשה סלנט את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
משה סלנט הלך לעולמו באוקטובר 2005.
מאת: שירה עמי
