משה דנקנר נולד ב- 1898בראשון לציון למשפחת ביל"ויים. כבר בנעוריו נאלץ לעזור בפרנסת המשפחה, משום שאביו הושם בבית הסוהר בידי התורכים, בחשד שהשתייך לניל"י. בתחילת דרכו עבד כעוזר לרוקח, ומאוחר יותר החל לעסוק במסחר (יבוא תבואות ונפט).
בשנות הארבעים נענה לפניית אחיו, עובד בן-עמי, והשקיע את כל מרצו בהקמת תעשיית היהלומים בארץ ישראל. במהלך מלחמת העולם השנייה פתח בית חרושת לליטוש יהלומים בנתניה בשם "אלמז'", בו העסיק כ-100 פועלים. רבים מהם מהווים כיום את עמודי התווך של תעשיית היהלומים בארץ.
משה דנקנר היה בין הראשונים שקיבלו סייט ישירות מסינדיקט היהלומים בלונדון, בזכות הקשרים שפיתחו הוא ואחיו עם הארי אופניהיימר. בשנות הששים העביר את מוקד פעילותו לרמת-גן, שם הקים מפעל, שהתמחה בעיקר בייצור אבנים גדולות. כבעל סייט ודילר דאג לאספקת חומרי גלם לתעשיית היהלומים, וכן עודד תעשיינים צעירים להקים עסק משלהם. פעמים רבות חתם עבורם על ערבויות אישיות, ודאג לפתוח להם קווי אשראי בבנקים.
בנוסף לפעילותו העסקית הקדיש מזמנו לרווחת ציבור היהלומנים. הוא נמנה עם יוזמי הביטוח ההדדי לחברי בורסת היהלומים, היה מעורב במהלכים שקדמו להקמת המדינה והיה חבר ב"הגנה". הוא נמנה עם חברי מועצת המושבה פתח תקווה, ומאוחר יותר עזר בפיתוח העיר נתניה.
משה דנקנר נפטר ב-1984, בהיותו בן 86.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים למשה דנקנר ז"ל את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
