ברוך קייקוב נולד בסמרקנד שברפובליקה האוזבקית. ב-1933 עזבה המשפחה את רוסיה במחתרת, בדרכה לארץ ישראל. שלושה ימים ושלושה לילות צעדו בני המשפחה ברגל באזור הררי. לאחר שהמתינו שנתיים בפרס לסרטיפיקט, עשו דרכם לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בשכונת פלורנטין, וברוך קייקוב החל לעסוק במקצוע הצילום, אותו רכש עוד בעיר הולדתו.
ב-1937 החל לעבוד בתעשיית היהלומים. את צעדיו הראשונים עשה כמתלמד אצל קרול פיקל בתל אביב. לאחר שתי שנות עבודה כפועל ייצור מן השורה החליט, ביחד עם קבוצת חברים, ליזום את הקואופרטיב הראשון, "יהלומי בוכרה". מאוחר יותר, כאשר הצטרף לקואופרטיב מרכז הקואופרציה של הסתדרות העובדים, הוקמה השלוחה התל אביבית של "יהלומי בוכרה".
באותה התקופה הצטרף ברוך קייקוב לשורות "ההגנה". בשנת 1946, עם המשבר הגדול, התפרק הקואופרטיב. בתקופת המשבר עבד ברוך קייקוב בעבודות מזדמנות בתעשיית היהלומים. ב-1947 הזמינו אותו בעלי בית החרושת ליהלומים "אבן היסוד" לנהל את המפעל, שהיה מהגדולים ביותר בארץ באותה העת. בתקופת המלחמה עבדו בבית החרושת כ-100- 150 עובדים, ולאחריה עבדו בו בין 50 ל-70 עובדים.
ב-1958 החל לעבוד כעצמאי. בשנת קבלת התואר המשיך ברוך קייקוב באותה שיטת עיסוק – רכישת גלם, מסירתו לקבוצות ומכירת המלוטש.
שנים רבות עסק ברוך קייקוב בפעילות ציבורית בתעשיית היהלומים. ב-1979 נמנה עם מייסדי האגודה לקידום ייצור היהלומים, וכיהן בה תקופה ארוכה כיושב ראש ועדת הביקורת. עם האיחוד בין ההתאחדות לקידום כיהן כסגן יושב ראש ועדת הביקורת של ההתאחדות.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לברוך קייקוב את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
ברוך קייקוב הלך לעולמו בשנת 2003.
מאת: שירה עמי
