המושג ליטוש ישן או באנגלית – Old Cut התגבש רק במאה התשע עשרה והתפתח בהולנד. זהו ליטוש מדרגה ולוח וסגנון משולשים וצורות ליטוש אחרות, שהיו מאוד מקובלים ופופולאריים לליטוש יהלומים באותה תקופה.
סגנון הליטוש הדומה לליטוש ברילאנט מיוחס לאיטלקי Peruzzi, בן המאה ה-17. אחריו התפתח הליטוש הישן (Old Cut) האירופאי ולאחריו סגנון נוסף, שיצר בשנת 1750 התכשיטן האנגלי, ג׳פריס (Jeffries).
רק במאה העשרים התפתח סגנון הליטוש המודרני. בשנת 1919 גיבש היהלומן והמתמטיקאי היהודי הבלגי, מרסל טולקובסקי , את הנוסחה האופטימאלית של הזוויות ביהלום להחזרי האור, הברק והזוהר המרביים ביהלום. מחקריו התבססו על תורת האופטיקה ותכונות החומרים, והביאו לידי גיבוש מודל אשר נשמר בעיקרו עד היום מבחינת החלוקה וכמות הליטושים.
ליטוש עתיק חוזר מידי פעם לאופנה וחוזרים להשתמש בו בתכשיטים. יהלום בליטוש עתיק זוהר ומבריק פחות מיהלום המלוטש בליטוש האידאלי.
באדיבות: שלום ליסיצקי, מחבר הספר יהלומית מדוברת
