ראובן קורן נולד ב-1921 בווינה, אוסטריה. במרץ 1939 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער. במסגרת זו השלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. עם סיום לימודיו התחיל לעבוד כחקלאי במשק פרטי, כשהוא מתחיל את יומו בחליבה בארבע בבוקר, ומסיים אותו בעבודות השדה בתשע בערב.
אל תעשיית היהלומים התוודע בראשית שנות הארבעים, כשהכיר את בני משפחתה של רעייתו הטרייה – בתיה, שאחיה דב רז ז"ל היה מנהל עבודה בבית חרושת מכנס בנתניה, ואחיה יבדל"א – אורי רזינסקי – היה פועל בבית החרושת בהט.
בהט הפך למקום העבודה הראשון של ראובן קורן בתעשיית היהלומים. בבית חרושת זה, בבעלותם של שיבר-נגלר-גרינפלד, היה ראובן קורן בין הפועלים היחידים שקיבלו משכורת חודשית, משום שעיבד יהלומים גדולים וקשים במיוחד. תוך תקופה קצרה השתכר 150 לא"י ("בימים בהם עמדה משכורתו של מנהל בנק על 140 לא"י" – הוא אומר). ליד האופן בבהט הכיר את מקס שטיינלאוף, שהפך לימים לשותפו ולחברו הקרוב.
לאחר כשנתיים בבהט החליט לעבוד כעצמאי, כשהוא קונה יהלומי גלם ולוטש אותו בבית החרושת של אורי רזינסקי, אליהו כהן ותנחום ריכרדזון.
בימי המשבר הגדול של 1946, עבד במפעל בלתי לגאלי בשכונת שפירא. באותם הימים גילה את הפוטנציאל שבעיסוק ביהלומים. הוא קנה בשלוש לירות יהלום גדול שכולם סברו שהא בורט, לטש אותה למשקל של 1.12 קראט, וניסה למכור אותה באמצעות מתווך שהיה חבר במועדון יהלומים א"י, ששכן אז באלנבי 62 בתל אביב (מעל לחנות הנעליים פיל). כשהמתווך אמר לו שהשיג עבור היהלום ח"י – חשב שעשה חיל. כשהתברר לו שהמתווך מתכוון למאה ח"י – 180 לא"י – הבין שעתידו בענף היהלומים.
ראובן קורן המשיך לעסוק בייצור, ובמקביל – התחיל לעסוק בתיווך כחבר באגודת היהלום, שפעלה בקפה פלטין. ב-1951 נוצרה הברית בינו לבין מקס שטיינלאוף, המחזיקה מעמד עד עצם היום הזה. השניים עסקו בייצור יהלומים עגולים קטנים יפים, וב-1975 הקימו את השותפות – ESKADIAM (אסקדיאם). ב-1984 הצטרפו השניים ליהלומי קורן – השותפות של ארנון וקובי קורן, המתמחה בייצור יהלומי פנטזי במידות, במיוחד לתעשיית השעונים.
הארבעה הקימו ביחד את יהלומי קורן בע"מ. לפני שנים אחדות נסגרה אסקאדיים, אולם, השותפות לדרך והחברות העמוקה בין ראובן קורן ומקס שטיינלאוף, נותרה שרירה וקיימת.
ראובן קורן עסק לאורך שנים רבות בפעילות ציבורית. בתקופת כהונתו של משה אינטרטור כנשיא הבורסה, נבחר בראשונה כחבר בוועדת הביקורת של הבורסה. הוא המשיך לכהן בוועדה בימי כהונתו של אברהם ליפשיץ, ובימי כהונתו של משה שניצר נבחר לכהונת יו"ר הוועדה, תפקיד אותו מילא במשך כעשרים שנה עד לפרישתו של משה שניצר מתפקידו כנשיא הבורסה.
בנו – קובי, פעיל גם הוא מזה שנים רבות במישור הציבורי בענף היהלומים, וכיום הוא מכהן כמ"מ וסגן נשיא הבורסה וחבר הוועד הפועל של ההתאחדות.
ראובן קורן ממשיך לבוא לעבודה מדי יום, כשלצדו פועלים כבר בני הדור השלישי – בענף היהלומים.
בשנת 2006 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לראובן קורן את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
