נולד ב-1927 בפתח תקווה. בילדותו, כאשר הציץ מבעד לחלונות בית שכנו, צבי רוזנברג, ראה רכונים על האופן את אנטון דסקל, אריה מולדבסקי, ישראל בן שלום ואחרים, אשר יסדו בבית זה, בעבודת כפיים, את תעשיית היהלומים הישראלית.
כשהיה בן 14 החל לעבוד כחותך ב"אופיר"- השותפות הנתנייתית של צבי רוזנברג, מורגנשטיין האב והבן וברוך פרידברג. אחר כך למד מיון בביתו של צבי רוזנברג. בשנות החמישים עבד אצל אריה מולדבסקי כמנהל עבודה במפעל, וכממיין מלוטש וגלם במשרד.
כאשר קיבל עובד בן עמי את אדמות אשדוד, בראשית שנות הששים, החליט להקים עליהן גם מפעל ליהלומים. ראובן גולומב ואחרים נכנסו לשותפות שווה עם רסקו. לאחר סגירת המפעל הפך ראובן גולומב לעצמאי. בין היתר החל במיון וניקוד יהלומי פז, אתם הוא נמצא בקשרי עבודה הדוקים עד היום.
על שמו הטוב והאמון שנתן בתעשיית היהלומים מלמדת העובדה, כי לאורך שנים רבות שימש כמעריך ויועץ עבור בנקים, והכשיר מעריכים רבים. ראובן גולומב הוא מחלוצי הפיתוח הטכנולוגי בתעשיית היהלומים הישראלית. כמנקד, הפריעו לו המגבלות שמטילים כיווני הסריג על תכנון היהלום. הוא חיפש דרכים להתגבר על הקושי, וב-1977, עם שחרורו של הבן, רוני, מצה"ל, פיתחו השניים את מכונת הלייזר לניסור יהלומים, שהיא, ככל הידוע, הראשונה בעולם כולו. בשימוש במכונת לייזר ממוחשבת לשם יצירת צורות פנטזי הקדימו את טכנולוגיית תעשיית היהלומים כולה בדור אחד.
בדרכו היסודית ובשאיפתו המתמדת למצוינות שיפר ושיכלל את שיטות הליטוש של העובדים בעבורו, כדי לעמוד בסטנדרטים של חברות בין לאומיות גדולות הדורשות ליטוש באיכות ברמה רוסית וליטוש אידאלי. את הידע המקצועי שרכש העביר לאחרים, זאת בנוסף לייעוץ שהעניק, ושהוא ממשיך להעניק, שלא על מנת לקבל שכר. כיום עוסק ראובן גולומב – ביחד עם בנו, רוני – בייצור יהלומים, יצוא ומסחר מקומי.
בשנת 1997 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לראובן גולומב את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
