פרופ' ישעיהו ירניצקי נולד ב-1928 בחיפה, למד בבית הספר הריאלי, סיים את לימודי הנדסת המכונות בטכניון בהצטיינות יתרה, עבד ברפא"ל וכבר אחרי שנה עמד בראש פרויקט. אחרי סיום המאסטר (שהפך לדוקטורט) בנושא רקטות נוזליות, חיפש ענף שניתן לתרום לקידומו באמצעות מחקר ופיתוח. כך התוודע אל ענף היהלומים, לו החליט להקדיש את חייו.
אצל גדעון להב ועזריאל בן משה מצא אוזניים קשובות לרעיון להקים מעבדות לחקר היהלום. בשנת 1964 הקים מעבדה במסגרת הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ומעבדה ברמת גן, בניהולו של חנן דגני. מעבדות אלה היו הבסיס של מכון היהלומים הישראלי, שהוקם ב-1967.
בראשונה פיתח פרופ' ירניצקי אביזרים קטנים לשיפור עמדת העבודה, אולם במהרה הגיע למסקנה, שיש לפתח מכונות שיחייבו מעבר לעמדת עבודה שונה. המכונה הראשונה שפיתח- מכונת ליטוש אוטומטית, הייתה הפיתוח הטכנולוגי המודרני הראשון בתעשיית היהלומים בישראל.
אולם, הפריצה המשמעותית חלה לאחר שפיתח את המכונה לליטוש רונדיסטים (דפנה), אשר חוללה מהפכה בתעשייה. הפיתוח לא נרשם בפטנט, ובמהרה הועתק ונפוץ בעולם. עוד פיתח מכונת ליטוש אוטומטית באמצעות "אמקורם" דיסקית ניסור, מכונת חיתוך (שני, פותחה באמצעות חברת שכטר-נמדר) ומכונות ניסור.
במהלך עבודתו במכון היהלומים נמנה עם היוזמים הראשונים להקמת המכון הגמולוגי ומגמות יהלומים בבתי ספר מקצועיים. ב-1977 כתב את שלושת ספרי הלימוד הראשונים למקצועות היהלום, אשר יועדו לתלמידים במגמות היהלומים בבתי ספר מקצועיים. בהוצאת מכון היהלומים הוציא פרופ' ירניצקי לאור חמישה ספרי לימוד, המיועדים לאנשי תעשיית היהלומים, מהנדסים וחוקרים.
פרופ' ירניצקי כיהן כמדען מכון היהלומים עד לנסיעתו לדרום אפריקה בשנות השמונים. למרות שיצא לגמלאות ממשיך פרופ' ירניצקי להפעיל את מעבדת היהלומים בטכניון, לכתוב ספרות מקצועית על יהלומים ולחלום על היום בו יוכל לסייע לענף היהלומים באמצעות הגשמת חזונו – שיבה לעיבוד אבנים קטנות באמצעות קפיצת מדרגה טכנולוגית.
בשנת 1998 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לפרופ' ירניצקי את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
