יצחק כהן נולד בשנת 1918 לראש הקהילה היהודית בעיר באלך שבאפגניסטן. אביו היה בעל נכסים ומפעל לעיבוד כותנה, שהסיק כמאתיים עובדים, וכן עסק בפעילות ציבורית.
כמצוות ראש המשפחה בצוואתו, מכרה המשפחה המורחבת את רכושה, ובשנת 1931 שמה פעמיה לארץ ישראל להגשים את הרעיון הציוני. בכסף שנשאו עמם רכשו בארץ ישראל מגרשים ובניינים, והקימו מפעל לצמר פלדה.
בשנת 1939, בעת הקמת המפעלים הראשונים לליטוש יהלומים, ניסה יצחק כהן את יכולתו בענף חדש ומבטיח זה. תחילת הדרך היתה עם בני משפחת עמיאל, ותוך תקופה קצרה, יחסית, כארבעה חודשים, הפך למנהל במפעל.
ב-1942 עבר לנתניה, וקבע בה את עתידו ועתיד משפחתו. ניהול בית החרושת 'אוריון', מחלוצי התעשייה בנתניה, נמסר לידיו ב-1946, לאחר שהוכחה יכולתו לנווט את המפעל בזמן המשבר הגדול. בעלי המפעל, שהיו מגדולי התעשייה במדינה באותה עת, הציעו לו בשנת 1952 לקנות חלק ממניות החברה, וכך, ממשבר למשבר, הגדיל יצחק כהן את חלקו בחברה, עד להשלמת הרכישה של המפעל כולו.
עם הצטרפות הבנים והחתנים התרחבו עסקי הייצור למפעלים נוספים. ב-1966 התבקש על ידי שר המסחר והתעשייה דאז, פנחס ספיר ז"ל, להקים מפעל בגבעת עדה, שנחשבה לאזור פיתוח. באותן שנים התרחב הייצור לבאר שבע, אופקים, נתיבות וצפת.
בשנת 1976 זכתה החברה בראשה עמד בתואר יצואן מצטיין. בשנת 1983 הוענק ליצחק כהן התואר יקיר נתניה, על פועלו בפיתוח תעשיית היהלומים בעיר בנוסף לפעילותו הציבורית הענפה ומעורבותו בכל הקשור לקליטת העלייה מרוסיה.
בשנת 1990 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליצחק כהן את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
בשנת 2008 הלך יצחק כהן לעולמו.
מאת: שירה עמי
