יוסף נוימרק נולד ב-1916 בהאג, הולנד. ב-1919 עברה המשפחה לבלגיה, שם עבד אביו כיהלומן.
ב-1933 הצטרף להכשרה הציונית, למד רפתנות, ובמרץ 1935 עלה לארץ. מן העבודות החלוציות שב לעיסוק המשפחתי ביהלומים בזכות מחלת הטיפוס, שמנעה ממנו להמשיך בסלילת קטע הכביש בין חיפה לזיכרון.
אביו "שידך" אותו לשני עולים חדשים שהגיעו באותה העת לארץ – אשר דסקל וצבי רוזנברג. בבית שברחוב קטרוני בפתח תקווה החל ללטוש יהלומים ביחד עם אריה מולדבסקי, אליהו כהן, ישראל בן שלום, שלמה גריפל ויעקבי.
ב-1940 הצטרף ל'הגנה' והתגייס לחיל האוויר הבריטי. ב-1946 חזר לארץ והחל לעבוד כמתווך יהלומים, כשברשותו אחד הרישיונות הראשונים לעיסוק ביהלומים שהנפיקה ממשלת המנדט.
ב-1947 היה בין עשרת הראשונים שנתנו 10 לירות מנדטוריות לשלמה ויניקוב, לשכירת קפה פלטין, שם החלו היהלומנים לנהל את עסקיהם. עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר עד 1952. במקביל עבד בענף היהלומים.
ב-1956 החל לייבא יהלומים מבלגיה ביחד עם שותפו, יעקב דונקבלום ז"ל. ב-1970 החל לייצר אבנים גדולות ביחד עם בנו-שותפו – אבי נוימרק, הנמנה כיום עם היהלומנים הגדולים בעולם, ועם שותפו – פנחס צוקר.
'יהלומי זהר', שהעסיקו בשנות השיא כ-40 עובדים, התאפיינו כל שנות פעילותם ביחסי עבודה מעולים עם העובדים, אשר הפכו במרוצת השנים ליצרנים עצמאיים מכובדים של אבנים גדולות. בשנים 1982 – 1987 החלה החברה לפעול, ביחד עם אפרים חוצ'נר, ברפובליקה של מרכז אפריקה.
מאז 1982, כאשר עבר אבי נוימרק לבלגיה, עבד יוסף נוימרק בהיקפים קטנים, בעיקר בעיבוד אבנים המחייבות טיפול רב לפני הליטוש.
יוסף נוימרק כיהן כחבר הנהלת בורסת היהלומים בשנים 1963- 1986 ברציפות, למעט הפסקה של שנה אחת, שנת נפילת בנו, יורם ז"ל, במלחמת יום הכיפורים. יוסף נוימרק כיהן כחבר בוועדות רבות, ושנים רבות היה סגן נשיא הבורסה. בתוקף תפקידו זה אירח מבקרים נכבדים מן הארץ ומרחבי העולם, ונחשב לאחד המסבירים המיומנים והבקיאים של ענף היהלומים. במסגרת תפקידיו בבורסה ייצג את ענף היהלומים בכל הקונגרסים הבין לאומיים.
בשנת 1997 העניקה לו התאחדות תעשייני היהלומים את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
יוסף נוימרק הלך לעולמו בינואר 2005. בן 89 היה במותו.
מאת: שירה עמי
