נולד ב-1926 בברלין, גרמניה. עלה לארץ עם משפחתו ב-1934. החל לעבוד בתעשיית היהלומים ב-1942, במפעל של האחים מזור ברח' סלמה בתל-אביב. אליהו מזור (לימים ח"כ מטעם אגודת ישראל), אליעזר מזור (לימים נשיא התאחדות תעשייני היהלומים – 1950-1970) ויהושע מזור היו מבעלי ההון שהפעילו את תעשיית היהלומים בשנות הארבעים.
הניהול המקצועי הופקד בידיו של צבי מוריץ. בשעה שבעלי הון פרשו מעיסוקם ביהלומים בעקבות המשבר שפרץ בתעשייה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, המשיכו האחים מזור להפעיל את בית החרושת ליהלומים עד שנות ה- 60. בשנות השיא העסיקו במפעל 300 עובדים.
יהושע גינזבורג עבד במפעל מזור עד לפירוק המחתרות, ובהן ה"הגנה" בה היה פעיל, וגיוסו לצה"ל עם הקמת המדינה. לאחר שחרורו מהצבא, ב-1950, חזר למפעל, ועבד בו עד 1955. בשנה זו הקים שותפות עם יוסף בוימר ז"ל. השותפות התמחתה בליטוש מלס פיקס, ובשנות השיא העסיקה 80 עובדים.
בשנים 1968 – 1970 קיבלו השניים סייט מהסינדיקט. השותפות צלחה בלא כאבים את משבר שנות השמונים בתעשיית היהלומים. בשנת 1983 החליטו גינזברג ובוימר לפנות איש איש לדרכו. יהושע גינזברג המשיך לייצר, בקנה מידה קטן יותר, עוד כחמש שנים. בהמשך שינה את שיטת עבודתו, והחל לייצר באמצעות קבוצות.
יהושע גינזברג חבר בורסה מ-1964. שנים רבות שימש כבורר. הוא נמנה עם ראשוני אגודת יצרני היהלומים, שנוסדה ביזמת שלמה יובל, שכיהן כנשיא האגודה. האגודה שהוקמה בשנת 1952, הצטרפה, על חבריה, להתאחדות תעשייני היהלומים בשנת 1967.
בשנת 1998 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליהושע גינזברג את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
