אליעזר רוט נולד ב-1930 ברומניה. ב-1938 גורש מבית הספר, ביחד עם כל הילדים היהודים. ב-1940, כאשר הופקעו נכסי היהודים באזורים הכפריים, נאלצו כל יהודי עיירת הנופש בוזיאש, שם כיהן אביו כרב, לארוז את מיטלטליהם תוך שש שעות, ולהתפנות לעיר הגדולה – טימושאר, המרוחקת כשלושים קילומטרים. מכיוון שאסור היה ליהודים לנסוע ברכבת, עשו את דרכם כל הלילה בעגלה רתומה לסוס ונהוגה בידי צועני. שמונה הנפשות – ההורים וששה ילדים, השתכנו באחת הכיתות בבית הספר היהודי שנסגר, עד שמצאו מקום מגורים.
ב-1942 החליט ראש ממשלת רומניה – יון ויקטור אנטונסקו, להסגיר את יהודי רומניה לידי גרמניה. אולם, הקהילה היהודית בבוקרשט קנתה את אהדתה של פילגשו בשפע של יהלומים וזהב, והמשלוח למחנה ריכוז בוטל. ב-1944 נכבשה רומניה על ידי הצבא האדום.
משפחת רוט, כמו יהודים רבים אחרים, החלה לעסוק במסחר. בשנים 1945 – 1947 למד אליעזר רוט בישיבות. אולם, ב-1947, עם התחזקות המשטר הקומוניסטי, הוחרם הרכוש הפרטי והישיבות נסגרו. אליעזר רוט פנה ללימודי הנדסה. ב-1950 עלתה המשפחה ארצה.
ב-1951 התגייס לצה"ל, ושירת בפיקוד הדרכה, עד שהגיע לדרגת מפקד יחידת עזרי אימון. שנים אחדות לאחר מכן הצטרף לתעשיית היהלומים בעקבות גיסו, שלטש יהלומים, מקצוע שנחשב באותם הימים למכובד ביותר (משכורתו של לוטש הגיעה באותה העת ל-70 ל"י ויותר, בהשוואה למהנדס או רופא, שהשתכרו כ-50 ל"י). במקום עבודתו הראשון, במפעל של שמואל שטמר, פיתח ציפורן שאינה מושפעת מחום הליטוש. בזכות פיתוח זה הצליח עד מהרה להשתכר פי שלושה מעובדים אחרים. בהמשך עבד אצל אברהם עירוני, משה גרייפמן וטובי'ה שכטר. ב-1962 הקים קבוצה עצמאית, ביחד עם ששה מחברי לעבודה. ב-1964 פתח מפעל שהעסיק כשבעה עובדים. בזכות שיטות העבודה המיוחדות שפיתח לליטוש קואטס קטנות הצליח להפיק קרט אחד מכל ארבעה קרט, במקום הניצולת שהייתה מקובלת עד אז – קרט אחד מכל שמונה קרט.
ב-1970 עבר לליטוש סחורות לבנות. הוא ייצר כ-1500 אבנים קטנות ביום (7 בקרט לניסור). בשנות השיא העסיק כשמונים עובדים.
ב-1989, בעקבות התחזקות כוחם של מרכזי ליטוש עתירי שכר עבודה זול, נאלץ לסגור את המפעל. הוא עבר לסחר בגלם, עד שששה מלקוחותיו הקבועים פשטו את הרגל, והוא נאלץ לשנות כיוון, ולעסוק בסחר במלוטש.
כיום, עובד אליעזר רוט בסחר במלוטש וביצוא ביחד עם בנו – מאיר. בתו – שרה, המתגוררת בארצות הברית, משווקת עבורו את היהלומים באמצעות האינטרנט. בתו – ויקי, מתגוררת בטורנטו ובתו – חני, מתגוררת בלונדון.
ב-2008 העניקה לו התאחדות תעשייני היהלומים את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
