תיאור התביעה וההתנהלות המשפטית ניתנה לנו באדיבות ויקטור מ. מטש** ממנה הבאנו קטעים קצרים.
בית המשפט סיכם את העובדות:
התובע הוא ספק סיטונאי של יהלומים בודדים מניו יורק, אשר עובד על בסיס קונסיגנציה עם לקחותיו; הנתבע הוא מוכר תכשיטים מקליפורניה, לרבות הסחורות שהוא קיבל בקונסיגנציה.
הצדדים החלו לעבוד יחד ב-2002; הנתבע ביצע הזמנות רבות, בסך מיליוני דולרים, באמצעות שיחות טלפון עם התובע בניו יורק, וניהל מו״מ על גודל, מחיר ותיאור היהלומים. במהלך עסקיהם התובע שלח יהלומים לנתבע ״בממו״, כדי שזה יוכל לבחון אותם ולהחליט האם ברצונו להשאירם אצלו. אחרי הבדיקה התובע שלח לנתבע חשבוניות עבור היהלומים שרכש. הן הממו והן החשבוניות כללו תנאים הנוגעים לתחום שיפוט: ״אתה מסכים לתחום השיפוט הבלעדי של המדינה ובתי המשפט הפדרליים במחוז ניו יורק. חוזה זה ינוסח וינוהל בהתאם לחוקים של ניו יורק, בלי להעניק השפעה לבחירת עקרונות החוק שלה״.
מספר שנים לאחר מכן, הנתבע לא שילם חוב, לכאורה, של כ-14,000 דולר עבור קונסיגנציה מיוני 2009. כמו כן, הוא לא שילם לכאורה למעלה מ-50,000 דולר עבור קונסיגנציה ממרץ 2011. התובע תבע בגין חוב זה על מנת לקבל סעד של למעלה מ-64,000 דולר. בתביעתו, ציין, בין השאר, את החשבון המוצהר, את הסחורה שנמכרה וסופקה ואת הפרת חוזה.
ההליכים הקודמים בהתאם לסמכות השיפוט:
הנתבע דרש לבטל את התביעה עקב מספר סיבות שאחת מהן היא "היעדר סמכות שיפוט אישי". בעתירתו, טען הנתבע כי שיחות הטלפון, המכתבים והפקסים ששלח לנתבע – הקשר היחיד שלו לניו יורק – אינם מהווים ״פעילות מהותית״ מספקת, או קשר מספק, על מנת לחייבו לשטח שיפוט אישי במדינה זו.
עוד על סוגיית שטח השיפוט במאמר המלא.
הערה: מאמר זה תורגם על ידי מכון היהלומים הישראלי, ומחברו אינו לא לוקח אחריות על מידת הדיוק של התרגום העברי.
באדיבות המחבר: ויקטור מ. מטש (Victor M. Metsch), עו״ד ניו יורקי ממשרד Smith, Gambrell & Russell, LLP, אשר מתמחה בדין בינלאומי. מטש מפעיל בלוג העוסק בסוגיות מסחריות בכתובת: LegalVictor.net.
