money diamonds art 3272934

בנקאות יהלומים, לא מגרש משחקים הוגן

איזה תפקיד משחק מימון בנקאי בתעשיית היהלומים של ימינו? מימון בנקאי הוא נשמת אפה של התעשייה. בלעדיו, לא יהיה כסף לחיפושי יהלומים או לפתיחת חנויות חדשות.

 

בצינור אספקת היהלומים, אמצע הערוץ הוא החלק שבו המימון חיוני במיוחד. מימון מאפשר לרכוש גלם, להרחיב את מפעלי הייצור, לרכוש מכונות חדשות, לאגור מלאי גדול ומגוון של יהלומים מלוטשים, ולהשקיע במחקר ופיתוח.

 

המימון קריטי, בהתחשב בטבעו של ייצור יהלומים. שכן יהלומי גלם נרכשים תמורת תשלום מיידי לחברות הכרייה, בעוד לוקח חודשים ללטש יהלומים ולקבל עבורם תעודות, הנמכרים תמורת אשראי של 60, 90 ואף 120 יום. המסר ברור: מימון שומר על התעשייה בחיים.

 

עם זאת, נראה כי תנאי המימון של התעשייה אינם כפופים בכל מקום לאותה רגולציה והתחייבויות בנקאיות. משמעות הדבר היא שבחלק ממרכזי היהלומים קשה יותר לקבל מימון לעומת מרכזים אחרים.

 

פחות שחקנים

בעבר, שני בנקים עיקריים מימנו את צינור אספקת היהלומים, וכמה בנקים נוספים התמחו בתעשייה וסיפקו לה מימון נוסף. מדובר ב-ABN AMRO, בנק היהלומים של אנטוורפן, יוניון בנק,  ICICI, בנק לאומי, בנק דיסקונט, ובהמשך גם סטנדרד צ'רטרד (Standard Chartered).

 

כיום, התמונה השתנתה. ABN מצמצם את המימון לתעשיית היהלומים, ADB נסגר, לאומי עזב את הענף, יוניון צמצם את המימון וכך גם ICICI וסטנדרד צ'רטרד. בתוך כך, בנקים מהודו – שלא בהכרח מתמחים במימון צינור אספקת היהלומים – מספקים מימון לחברות יהלומים הודיות.

 

פיקוח עולמי גובר

עולם המימון העולמי מצוי תחת בדיקה קפדנית בהרבה בשנים האחרונות, מאז התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר, ובמיוחד מאז התמוטטותו הפיננסית של ליהמן ברדרס ב-2008. התפתחויות אלו הובילו ליצירת פיקוח הדוק יותר, ולדרישות לשקיפות גדולה בהרבה.

 

הרגולציות החדשות כוללות בין היתר את באזל 1, באזל 2 ובאזל 3 העדכנית ביותר. כל אחד מההסכמים האלו הוסיף שורה של רגולציות על הבנקים, כאשר באזל 3 – שגובש בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 – נועד לשפר את יכולתו של ענף הבנקאות לספוג זעזועים, באמצעות שיפור ניהול הסיכונים והמנהל, ולהגביר את השקיפות והגילוי מצד הבנקאים. אחד האמצעים דורש מן הבנקים ולקוחותיהם לעמוד ביחס מחמיר יותר של נכסים מול הלוואות.

 

כאשר יושמו תקנות באזל 3, בנקים שסיפקו מסגרות אשראי לחברות יהלומים הבינו כי החוקים של "האסכולה הישנה" כבר אינם תקפים, וכי הדרישות מעתה ייושמו דרישות הרבה יותר חמורות ושקופות להערכת שווי הביטחונות. בכך היו כלולות דרישות למניעת הלבנות כספים הנוגעות למקור הכספים, ונושאים קשורים נוספים.

 

מגמה זו מתחזקת מאז התכווצות שוק האשראי והמשבר הכלכלי של 2008. במובן זה, תקנות באזל 3 אינן חידוש, אלא תולדה של התפתחות בעקבות באזל 2. המשמעות היא כי הבנקים זהירים בהרבה, ומסרבים כעת לתת מסגרת אשראי שאינה מגובה בביטחונות המוערכים נכונה, או כאשר המידע שנמסר ביחס לדרישות המאבק בהלבנות הון אינו מספק או ברור מספיק.

 

במונחים מעשיים, המשמעות הייתה שבנקים חייבים להפגין זהירות רבה יותר במדיניות מתן ההלוואות שלהם. זה מגדיל את הוצאות הפיקוח אחר לקוחות, ומייקר את הפעילויות. העלויות הנוספות הללו הופכות את ההלוואות ליקרות ומורכבות יותר, בשעה שהעלויות עוברות הלאה ללווים, בצורה של שיעורי ריבית גבוהים יותר. בנוסף, הלווים נדרשים להכין את החברות שלהם ולבצע את ההסדרים הנדרשים, מה שמגדיל עוד את סכומי ההלוואות שהם זקוקים להם.

 

אריק ג'נס (Erik Jens), מנהל תחום היהלומים והתכשיטים ב-ABN AMRO, מסביר כי בנקים בימינו ביקורתיים יותר בהחלטות המימון שלהם, ומחפשים יותר ביטחון כנגד הלוואות, בהתאם לאיכות הנתונים הפיננסיים המדווחים באמצע הערוץ.

 

המשמעות של באזל 3 הן גם שהחברות הלוות מן הבנקים חייבות לספק להם יותר ביטחונות, ונהנות כעת מגישה פחותה למימון עבור אותה רמה של נכסים. בנוסף, כפי שצוין לעיל, עלות המימון הזה גבוהה יותר בשל הגידול בעלויות של הבנקים.

 

ברור כי היישום של דרישות הרגולציה אינה חלה באופן שווה על כל המשתתפים בצינור אספקת היהלומים (כלומר דרישות חוב ביחס להון, הערכת ביטחונות הולמת, הכרה בהכנסה ושקיפות מלאה).

 

לא כל מרכזי היהלומים זהים

המימון ניתן לתעשיית היהלומים במגוון דרכים: הלוואות, רכישת אשראי, גלגול אשראי כנגד מכירות ועוד. לעיתים קרובות המימון מסופק כנגד ביטחונות – נכסים שבבעלות חברת היהלומים, כגון משרדים, כלומר נדל"ן. בעבר, וגם כיום במידה מסוימת, מימון זה ניתן כנגד מלאי יהלומים. מאז המשבר של 2008, עם זאת, צומצם סוג זה של ביטחונות. כיום, הדגש הוא על נדל"ן וחובות. הביטחונות האלו מגיעים לצד דרישות להגיש הצהרות פיננסיות שעברו ביקורת חשבונות, ועומדים בסטנדרטים הפיננסיים הבינלאומיים של דיווח.

 

זהו המצב ברוב מדינות העולם כיום. עם זאת, בהודו, לדוגמא, חברות יהלומים נהנות מאופן מימון ייחודי. בהודו, החוק דורש מהבנק להקצות אחוז מסוים מתיק האשראי שלו לצרכי ייצוא. בנקים הודים רבים בוחרים לעמוד בדרישה הזו באמצעות מתן מימון לחברות יהלומים. זה הציף שאלה עבור רבים במרכזי יהלומים: כיצד להתמודד עם המימון המשמעותי שניתן לתעשיית היהלומים ההודית, שאליו פשוט אין להם גישה.

 

כסף קל?

בשעה שחברות ממדינות המערב עוברות בדיקה קפדנית מצד הרשויות ונתונות לחוקים ורגולציות, חברות הודיות נהנות מגישה קלה יותר למימון הודות לתקנות פחות נוקשות. בשעה שבבלגיה, ישראל וניו יורק, חברות יהלומים חייבות להחזיק בידיהן נכסים ולהתייצב מול הבנקים עם תיעוד מאוד מפורט בנוגע לפעילויות היומיומיות שלהן, מקבילותיהן מהודו מקבלות מימון בתנאים הרבה יותר נוחים, כגון מסגרות אשראי כנגד תחזיות עסקיות.

 

וכאן טמונה הבעיה. מצב הדברים פוגע בסוחרים רציניים – ברחבי העולם כמו גם בהודו. תחרות בריאה פשוט בלתי אפשרית בתנאים אלו.

 

מימון עודף

העניין אינו רק שהמצב אינו "הוגן". רמות המימון השונות משנות את הכללים באופן רציני. רמת המימון הנוכחית עולה על הצרכים העסקיים הממשיים, ובכך מובילה לזינוק במחירי הגלם, שכן הכסף כבר אינו עניין גדול. הצורך של השוק לשמור על איזון נכון בין ביקוש להיצע מופר, בכל מובן של המילה.

זה יוצר מצב שבו הביקוש למוצר קטן יותר מההיצע מצד חברות ש"נהנות" ממימון עודף. המלאים הגדולים של מסחר היהלומים נובעים חלקית מחריגה ביכולת, שנובעת ממימון עודף.

וזה לא נגמר בלקוחות. בנקודה מסוימת, זה חוזר לבנקים, כשחברות לא יכולות לעמוד בהתחייבויות שלהם ביחס לממון.

כשחברה נהנית מעודף מימון, היא צפויה למנוע את אותו המימון מחברה שיכולה להיעזר בו באופן יעיל יותר. היא מנתבת מחדש כסף שזקוקים לו, וחוסמת את מעברו לחברות אחרות.

במציאות, הגישה הקלה למימון אפשרה לחברות לשלם יותר מדי על יהלומי גלם, ובכך להזניק את מחיריהם. חברות כרייה מרוויחות מכך, כשהן חולבות חברות כאלו וגורפות רווחים עצומים – בשעה שרוב חברות הייצור נלחמות כדי להגיע לאיזון.

 

אשליות, גדולות וקטנות

חברות שיש להן גישה לכסף זול יותר מבצעות צעדים כדי להגדיל את נתח השוק שלהם. עבור חברות גדולות, זה מייצר אשליה שהן יכולת לקחת עסקים מחברות שעובדות קשה, אך בעלות פחות גישה להון.

מצד שני, כשהכסף הקל הזה נוחת בידיים של חברות קטנות יותר, הוא יוצר להן אשליה שהן חזקות ומבוססות, והן לא. אולם הן עדיין מנסות לשחק את התפקיד. לדוגמא, הן יקנו כמויות גדולות של יהלומי גלם כדי להפגין את יכולתן הפיננסית לעשות זאת, ויובילו להתייקרות מחירים עד לנקודה בה הם כבר לא יהיו כלכליים.

החברות הללו לא למדו שכאשר אתה קונה יהלומי גלם, צריך כבר לכסות את הנכס באמצעות המלוטש שמופק ממנו. זה שיעור שקשה ללמוד. ונראה כי חלק טרם למדו זאת.

חברות מסורתיות – אלו שהתחילו קטנות, למדו, התפתחו לאט, צברו ניסיון וידע, התרחבו קצת, למדו יותר, הוסיפו עוד פעילויות וצמחו עד שהפכו לחברות בקנה מידה בינוני וגדול –  למדו כיצד לנהל את עצמן עם ראייה לטווח ארוך. יש להן מאזנים מפורטים והיסטוריה של פעילויות שמאפשרים לבנקים להעריך את זכאות האשראי שלהן בקלות ובצורה מדויקת. הבנקים בודקים אותן בקפדנות ואת המלאים שלהם, שאותם הן שמות כביטחונות. המימון שלהן תואם ליכולות, הפעילויות, הנכסים והחובות שחייבים להן. הן חברות אחראיות.

מנגד, לחברות שמזנקות בבת אחת לכדי חברות בקנה מידה בינוני וגדול טרם הייתה ההזדמנות ללמוד מהטעויות שלהן. אין להן הרבה ניסיון, והזינוק בגודל החברה מציג בפניהן אתגרים שאינן יודעות איך להתמודד עמם. בין יתר הטעויות שנעשות, גם הבנקים שלהן לעיתים קרובות לא מתמחים בתעשיית היהלומים, ולא יודעים איך לבחון בקפדנות את הנכסים שלהן.

כתופעת לוואי, זה מוביל לכך שבנקים המלווים לחברות יהלומים עלולים למצוא עצמם לעיתים קרובות יותר עם נכסים לא מתפקדים, לעומת  מתחרות זהירות יותר.

 

מסקנה: נהלים אחראיים לטובת תעשייה אחראית

המצב הנוכחי פוגע בתעשייה. מחירי הגלם נדחפים מעלה, מחירי המלוטש נדחקים מטה, וחברות יהלומים טובות פושטות רגל. בנקים בהודו חייבים לדבוק בסטנדרטים גלובליים של פיקוח, והמנהיגות של תעשיית היהלומים חייבת לנקוט בעמדה חזקה יותר כנגד נהלים לא אחראיים.

תעשיית היהלומים צריכה להמשיך ולגלות עניין בסטנדרטים טובים יותר של מימון. זה יאפשר לכולנו לקבל חלק הוגן מעוגת המימון. עלינו לעמוד בדרישות הבנקאיות ולהעלות את הרף עבור שקיפות בפעילויות שלנו – עם בנקי המימון שלנו, ועם הקולגות שלנו במעלה ובמורד הערוץ. כך נוכל להתרחב באמצעות איחודים ומיזוגים. וחשוב מכך – עלינו להגביר את האמון בתעשייה שלנו, ובקרב הלקוחות הפוטנציאליים שלנו, שכן הם בסופו של דבר אלו שמבטיחים את הפרנסה שלנו.

 

פורסם על ידי אהוד אריה לניאדו באתר ehudlaniado.com

כתבות נוספות בנושא

דילוג לתוכן