שנת 2018 הוכתרה בזמנו כ"שנה של יהלומי המעבדה", והביקוש ליהלומים מעשה ידי אדם המשיך מאז לצמוח בעקביות. נכון להיום, יהלומי מעבדה הם פחות מ-5% מכלל היהלומים המשובצים בתכשיטים, אך הנתון צפוי לגדול השנה ל-10%, ובקצב הזה, יגיע ללא ספק ל-20% עד סוף העשור הנוכחי.
השלב הבא בצמיחה של יהלומי המעבדה יביא לדרגת בשלות חדשה של התעשייה, שתעוצב על ידי: 1.) היצע בלתי מוגבל; 2.) איכות גבוהה כסטנדרט; 3.) מיתוג ועיצוב קנייניים; ו-4.) ליטושים וצבעים מותאמים אישית.
נתחיל במאפיין הראשון. סין מייצרת כיום מעל 10 מיליארד קרט יהלומים סינתטיים בשנה, לשימושים תעשייתיים – וזאת לעומת 100 מיליון קרט יהלומים טבעיים. זה מצביע על פוטנציאל הרחבת הייצור של יהלומי מעבדה המיועדים לשיבוץ בתכשיטים.
וזהו רק ההיצע הפוטנציאלי של יהלומי מעבדה המיוצרים בשיטת HPHT (תנאי לחץ וחום גבוהים) ה"מסורתית", שבאמצעותה מייצרים כיום כמחצית מיהלומי המעבדה המיועדים לשיבוץ בתכשיטים.
ייצור יהלומים בשיטת הייצור השנייה, החדשה והעיקרית כיום (CVD) גדל במהירות, במיוחד בהודו וגם בסין. בשיטה זו מייצרים על פי ההערכות את המחצית השנייה של היצע יהלומי המעבדה העולמי.
יש לציין כי יצרנים מסורתיים רבים של יהלומים טבעיים בהודו, כולל בעלי סייט של דה בירס (De Beers), כבר פועלים באינטגרציה אנכית ומייצרים גם יהלומי מעבדה.
הגענו למאפיין השני. לצד העלייה בהיקף הייצור, ככל שישתפרו הטכנולוגיות לייצור יהלומי מעבדה, כך תשתפר גם איכות הייצור, במיוחד ככל שעוד ועוד יצרנים יספקו בסופו של דבר יהלומים לשימוש תעשייתי, הדורש יהלומים בדרגת טוהר גבוהה.
יצרנים רבים של יהלומי מעבדה משתמשים כיום בטיפולים "אחרי הגידול", כדי לשפר את הצבע והאיכות של היהלומים שהם מייצרים – למשל, יצרנים בשיטת CVD "מטפלים" ביהלומים שלהם בשיטת HPHT. הטיפולים אמנם זוכים לרוב לסטיגמה שלילית כשמדובר ביהלומים טבעיים, אבל לאור העובדה שיהלומי מעבדה הם מוצר שמיוצר על ידי האדם, רבים בתעשייה אדישים לטיפולים שעוברים יהלומי מעבדה.
בסופו של דבר, כמעט כל יהלומי המעבדה יהיו באיכות גבוהה ואוניברסלית, וזה עשוי לייתר את הדירוג שלהם. חשוב לציין כי ויתור על עלויות הדירוג עשוי להוזיל עוד את מחיריהם הקמעונאיים של יהלומי מעבדה, לעומת מחירי היהלומים הטבעיים.
וכאן הגענו למאפיין השלישי. למרות העלייה העקבית בביקוש לתכשיטים המשובצים ביהלומי מעבדה ב-4 השנים האחרונות, מחיריהם ירדו באופן עקבי. זה נובע כנראה מהעלייה בהיצע (ואיכות ההיצע), ומהסיבות שהוסברו לעיל.
באמצע שנת 2018, יהלום גנרי במשקל 1 קרט, בדרגת ניקיון VS1 ובצבע G, נמכר במחיר קמעונאי של 3,625 דולר, לעומת יהלום טבעי בעל אותן תכונות שמחירו 6,600 דולר. כיום, יהלומים בעלי אותם מאפיינים נמכרים ב-1,615 דולר ו-6,705 דולר, בהתאמה. חברת יהלומי המעבדה של דה בירס, לייטבוקס (Lightbox), הציעה יהלום מעבדה במשקל 1 קרט ומאפיינים דומים, במחיר של 800 דולר, מיום השקתה באוקטובר 2018.
עדויות בשוק מצביעות על כך שרובם המוחלט של הצרכנים שמעדיפים יהלום מעבדה על פני יהלום טבעי, עושים זאת בגלל מחירם הזול בהרבה. נראה כי הם גם מעדיפים יהלומים גדולים יותר, ויהלומי מעבדה מאפשרים להם להגשים את זה.
כיום, עם תקציב של 6,500 דולר, צרכן הרוכש יהלום באיכות מעט טובה מהממוצע יכול לבחור בין יהלום טבעי שמשקלו 1 קרט, לבין יהלום מעבדה שמשקלו 2.5 קרט. אם הוא לא מתייחס לסטיגמות של יהלומי מעבדה, ולא מייחס חשיבות לנדירות של יהלום טבעי, הרי שבחירה ביהלום גדול יותר ב-150% נראית מתבקשת.
עם זאת, מאחר שיהלומי מעבדה הם מוצר שמיוצר במעבדה, וגודלו ואיכותו משתפרים באופן עקבי, עד סוף העשור צרכן עם תקציב של 6,500 דולר יוכל לרכוש יהלום מעבדה במשקל של 6 קרט או אפילו 7 קרט (בהתאם למבנה התמחור הליניארי של לייטבוקס, העומד על 800 דולר לקרט).
בנקודה זו, עולה השאלה מה נחשב ליהלום גדול מדי, במיוחד כשמדובר בטבעת אירוסין בשיבוץ סוליטר?
כשמדובר בחיקויי יהלומים זולים יותר – מואסניט שיוצרה במעבדה, ספיר לבנה או זירקוניה קובית – הטווח של עד 4 קרט לרוב זוכה לפופולריות, כי אבן גדולה יותר מתחילה להיראות "מזויפת". אם זה יהיה נכון גם ליהלומי מעבדה, עיקר הביקוש הצרכני יוגבל ליהלומים במשקל של עד 4 קרט, וזה עשוי להגביל את מחיר הקנייה לכ-3,000 דולר (שוב, בהתאם לרמות המחירים של לייטבוקס, של 800 דולר לקרט).
במחיר הזה, האם ליהלום תהיה אותה השפעה, במיוחד כשמדובר בטבעת אירוסין משובצת יהלום הניתנת במתנה? בתרחיש זה, צרכנים שאולי היו בוחרים ביהלומי מעבדה, עשויים בסוף להעדיף דווקא יהלום טבעי קטן (בהרבה), בשל התפיסה כי הוא "מיוחד" יותר.
באופן כללי, ליהלומי מעבדה יש תכונות ומאפיינים אסתטיים זהים לאלו של יהלומים טבעיים; אפשר להגיד שהמאפיין היחיד שחסר להם הוא מרכיב ה"יוקרה" – התחושה הבלתי-מוחשית שנלווית לנדירות ולערך (ומחיר). עבור צרכנים רבים, רק יהלומים טבעיים ימשיכו לספק את תפיסת ה"יוקרה" הזו.
עם זאת, חלק ממותגי התכשיטים צפויים להציג גרסאות "יוקרתיות" של תכשיטים המשובצים ביהלומי מעבדה, בעזרת אסטרטגיות למינוף ערכו הקיים של המותג. מוצר לא חייב להיות מוגבל במהותו, כדי להיות נדיר או יוקרתי. תיק בירקין (Birkin) של הרמס (Hermès), למשל, מיוצר במפעל, אבל הרמס מגבילה מאוד את ההיצע שלו, וכך הופכת אותו ל"נדיר" ובעל ערך רב בהרבה.
תיאורטית, אם הרמס תציג טבעת יהלום מעבדה אקסקלוסיבית במהדורה מוגבלת, היא תיתפס על ידי הצרכנים קודם כל כ"טבעת של הרמס" , ורק לאחר מכן כטבעת המשובצת ביהלום מעבדה. לאורך זמן, סביר להניח שטבעת יהלום המעבדה הזו תימכר במחיר גבוה יותר, ותתחרה בעיקר ביהלומים טבעיים.
ככל שיבשיל שוק יהלומי המעבדה, צפויה להתחזק גם קטגוריית ביניים, המשלבת "מחיר נמוך יותר" לצד מותג "פרימיום". התעשייה כבר ראתה את זה קורה עם פנדורה (Pandora), חברת תכשיטי האופנה הגדולה בעולם, שפועלת ל"דמוקרטיזציה של יהלומים", עם ליין יהלומי המעבדה שלה, Pandora Brilliance. פנדורה כבר הוכיחה בעבר את הצלחת הקונספט, עם ליין צמידי הצ'ארם האייקוניים שלה, Pandora Moments.
עם זאת, מספרן וגודלן של חברות שצפויות למכור כך יהלומי מעבדה הוא מוגבל, וכך גם תקציבי השיווק שלהן. כשיהלומי מעבדה יפסיקו להיחשב לחידוש, רובם יוצגו ויימכרו על ידי קמעונאים פשוט כיהלומים זולים יותר.
וזה מוביל אותנו למאפיין האחרון. מבחינתם של קמעונאי היוקרה, כשהם מציעים יהלומי מעבדה גנריים, הם למעשה "מרשים" לצרכן לרכוש יהלום זול יותר. אך כשמדובר בקמעונאים בטווח מחירים זול עד בינוני, העובדה שהם מציעים יהלומי מעבדה זולים יותר, פשוט הופכת את תכשיטי היהלומים לזמינים יותר לשוק הרחב.
זה יאפשר ליהלומי מעבדה להגדיל משמעותית את הביקוש לתכשיטי יהלומים, שלא היה מתקיים אם היו בשוק רק יהלומים טבעיים – וזה רלוונטי במיוחד בימים שבהם מחירי היהלומים הטבעיים מזנקים לשיאים חדשים.
אך שוב – ללא מותג או עיצוב קנייני, ניתן לחשוב שיהלום מעבדה הוא פשוט יהלום זול יותר, אלא אם כן…
חשוב לציין כי לאור העובדה שיהלום מעבדה הוא מוצר שמיוצר על ידי האדם, הגמישות בעבודה עם החומרים והיסודות הכלכליים שונים מאוד מאלו של יהלומים טבעיים. עם יהלומי מעבדה, ניתן לייצר בקלות טבעת שכולה עשויה מיהלום. ניתן גם ללטש או ליצור צורות מותאמות אישית של יהלום, ואף להציע יהלומים בצבעים שלא קיימים בטבע. השימוש בחומרים באופן שאינו אפשרי עם יהלום טבעי, עשוי להגביר עוד את הביקוש עבור כלל תעשיית תכשיטי היהלומים – בעיקר אחרי שהתהליכים לייצור יהלומי מעבדה יבשילו לחלוטין.
בסופו של דבר, זו תזכורת לכך שתעשיית תכשיטי היהלומים בכללותה (יהלומים טבעיים ויהלומי מעבדה) אינה בהכרח "משחק סכום אפס". יהלומי מעבדה מחזקים את הביקוש הכולל ומגדילים את התעשייה – והביקוש הזה צפוי להתרחב, ככל שיהלום המעבדה יבשיל ויפתח זהות משל עצמו.
מאת פול זימניסקי
