לפעמים, מוזר לחשוב שהעיסוק העיקרי של תעשיית היהלומים בימינו היא לזהות יהלומים סינתטיים שחדרו לשוק שלא כדין כיהלומים טבעיים. מדובר אמנם בסוגיה חשובה שחובה לטפל בה, בכדי לשמור על אמון הצרכן במקור המוצר שרכש, אך ייתכן כי זו אינה הסוגיה שהכי חשוב להתמקד בה. בסופו של יום, אם יצרנים וקמעונאים של יהלומים סינתטיים יוכלו לשכנע צרכנים שהמוצר שלהם הוא חלופה טובה יותר ליהלומים טבעיים, הצרכנים ירכשו אותם.
כיום, יש שלוש זוויות שיווקיות עיקריות לקידום יהלומים סינתטיים על חשבון יהלומים טבעיים:
- הם אינם קשורים לעימותים, ואחראיים מבחינה חברתית
- הם לא פוגעים בסביבה
- עלותם נמוכה יותר
אין קשר ל"יהלומי מריבה"
אין כמעט ויכוח כי המקור של יהלומים סינתטיים אינו קשור לעימותים, אך מדובר בסוגיה שבמידה רבה נעלמה מן העולם. הטענה היא כי חלק קטנטן משוק יהלומי הגלם אולי מימן פעולות לחימה. עם זאת, ניתן לומר זאת כמעט על כל סחורה שנפלה לידי אנשים שמשתמשים בה למטרותיהם המצערות. כל עוד אנשים ימשיכו להילחם זה בזה, הם ימשיכו להשתמש בכל משאב שעומד לרשותם כדי לממן זאת. 'יהלומי מריבה' אמנם מוכרים יותר לצרכנים ברחבי העולם, אך גם סחורות אחרות – כמו קסיטריט (המשמש לייצור בדיל), וולפרם (המשמש לייצור טונגסטן), קולטן (המשמש ליצירת טנטלום), פטרוליום ועפרות זהב – מממנות לעיתים קרובות, ובאופן בלתי הולם, פעילויות לחימה. העובדה שצרכנים אינם מודעים לכך, וכי רבים עדיין קושרים בין יהלומים לבין מלחמות באפריקה, היא בעיה שהתקשורת מסייעת להנציח, באופן שגוי.
יהלומים סינתטיים ואחריות חברתית
מבחינת האחריות החברתית, תעשיית היהלומים מעסיקה ברחבי העולם כ-10 מיליון בני אדם, ישירות ובעקיפין. אני בספק גדול אם אותן חברות, שמנסות לקדם את היהלומים הסינתטיים כחלופה אחראית מבחינה חברתית לכריית יהלומים, ומציעות לאותם 10 מיליון בני אדם לאבד את פרנסתם, ישפרו בכך את תנאי המחיה של אותם אנשים. להיפך – במקרה כזה, מיליוני בני אדם יידרדרו לעוני ומתחים. רוב הסיכויים הם גם שהיסודות הכלכליים של ייצור היהלומים יובילו בסופו של דבר להעברת הייצור במיקור חוץ לעולם המתפתח, ובכך ימשיכו להנציח את אותם אתגרים.
האם כריית יהלומים פוגעת בקהילה?
כריית יהלומים אחראית לכלל הפעילות הכלכלית במקומות מבודדים רבים ברחבי העולם. מי שביקר בשנים האחרונות בגבורון, ראה כי התמונה בשטח שונה לחלוטין מזו שהמשווקים של יהלומים סינתטיים מבקשים להציג. ניתן לומר את אותו הדבר גם על הקהילות הילידיות בצפון קנדה, שהפכו מקהילות מבודדות ועניות לקהילות מודרניות ומשגשגות.
האם כריית יהלומים פוגעת בסביבה?
טענה נוספת היא כי הכרייה פוגעת במערכות האקולוגיות ובחיות הבר המקומיות. אך כריית יהלומים היא אולי הכרייה שהכי פחות פוגעת בסביבה בימינו. כריית יהלומים נעזרת במעט חומרים כימיים, אם בכלל, ומכרות יהלומים מותירים מעט טביעת פחמן בסביבה המקומית, לעומת כריית מחצבים בדרכים אחרות. בכמה מדינות, חברות כריית היהלומים חייבות להשאיר בצד קרן חירום למשך שנות פעילות המכרה, כדי שיוכלו להשיב את האתר לקדמותו עם תום הכרייה. מנגד, ייצור יהלומים סינתטיים הוא תהליך שצורך המון אנרגיה.
שריפת דלקים מאובנים מייצרת את רוב האנרגיה שלנו, לכן תעשיית יהלומי המעבדה לא יכולה לטעון כי אין לה כל השפעה על הסביבה. למעשה, מחקר שבוצע בשנת 2011 ניסה לכמת ולהשוות בין השימוש באנרגיה הדרושה לייצור יהלומים סינתטיים לזו הדרושה לכריית יהלומים טבעיים. המחקר העלה כי ייצור בשיטת CVD של יהלום מעבדה גדול יותר באיכות בינונית, אורך ארבעה שבועות, ומשתמש ב-28 קילוואט-שעה (קוט"ש) של אנרגיה לקרט. לעומת זאת, מכרה ארגייל (Argyle) באוסטרליה משתמש ב-7.5 קילוואט-שעה בלבד של אנרגיה לקרט.
הכרייה באתרים אחרים – כגון כרייה ימית בנמיביה או כרייה בצפון קנדה, מיקומים שבהם אין גישה לתחנות כוח אזוריות, וצריך להיעזר בהם בגנרטורים שעובדים על דיזל – אכן צורכת יותר אנרגיה, אך לא במידה שתסייע ליצרניות היהלומים הסינתטיים להציג זאת כיתרון של המוצר הכביכול 'נקי' שלהם.
האם יהלומים סינתטיים זולים יותר?
הטענה הכי מפוקפקת, לדעתי, בשיווק יהלומי המעבדה היא כי הם פחות יקרים מיהלומים טבעיים. במציאות, ליהלומי מעבדה אין כל ערך השקעה פנימי. לאחר שנרכשו, לא ניתן למכור יהלומי מעבדה מחדש בקלות ובכל מחיר. למיטב ידיעתי, אין כיום אף גוף שמוכן לרכוש יהלום מעבדה בחזרה מהצרכן, אם זה יבקש להיפטר ממנו. גם העתק של ואן גוך עשוי להיראות יפה באותה מידה על הקיר, אך המקום היחיד שבו ניתן למכור אותו הוא חנות יד שנייה, וגם אז התשלום עבורו כנראה לא יספיק למימון ארוחת צהריים. להבדיל מיהלומים טבעיים, שמשמרים עושר לטווח ארוך, יהלומים סינתטיים מפסידים כמעט את כל ערכם מיד עם רכישתם.
חברות המייצרות יהלומי מעבדה טוענות לעתים קרובות כי ניתן לרכוש את היהלומים שלהן בנקודות המכירה במחיר הנמוך ב-20% עד 40% מעלותו של יהלום טבעי זהה. נראה כי מדובר ב'עובדה' מוכרת, שהתקשורת דואגת להנציח. אך האם הטענה הזו נכונה בכלל? כדי לבדוק, ביצעתי כמה חיפושים בפורטלים אונליין של יהלומים, כדי להשוות מחירים של יהלומים טבעיים ויהלומי מעבדה בעלי דירוג דומה.
להלן כמה דוגמאות ליהלומים שמצאתי בדיאמונד פאונדרי (Diamond Foundry), המייצרת יהלומי מעבדה, ובבלו נייל (Blue Nile), המובילה את שוק המכירות הקמעונאיות אונליין של יהלומים טבעיים.
1. יהלום במשקל 1.00 קרט, עגול ברילאנט, ליטוש טוב, צבע F, דירוג VS2
מחיר יהלום מעבדה – 4,974 דולר
מחיר יהלום טבעי – 5,303 דולר
ההנחה ליהלום המעבדה – 6.2%
2. יהלום במשקל 1.07 קרט, פרינסס, ליטוש טוב מאוד, צבע G, דירוג VS2
מחיר יהלום מעבדה – 5,136 דולר
מחיר יהלום טבעי – 5,134 דולר
ההנחה ליהלום המעבדה – 0.04%-.
3. יהלום במשקל 2.01 קרט, עגול ברילאנט, ליטוש אידיאלי (Ideal Cut), צבע H, דירוג SI1
מחיר יהלום מעבדה – 14,284 דולר
מחיר יהלום טבעי – 16,476 דולר
ההנחה ליהלום המעבדה – 13.3%
4. יהלום במשקל 0.61 קרט, עגול ברילאנט, ליטוש אידיאלי, צבע G, דירוג SI1
מחיר יהלום מעבדה – 1,298 דולר
מחיר יהלום טבעי – 1,592 דולר
ההנחה ליהלום המעבדה – 18.5%
חשוב לציין כי היהלומים הטבעיים ברשימה זו גם מגיעים עם תעודות דירוג של ה-GIA. יהלומי המעבדה המקבילים כאן מגיעים עם תעודות דירוג מטעם היצרנית, שאינן מוכרות על ידי מעבדת דירוג מוכרת כלשהי מצד שלישי.
בחיפוש מהיר, לא גיליתי ולו יהלום מעבדה אחד שמוצע בהנחה של 20% עד 40% לעומת היהלום הטבעי המקביל לו. למעשה, אחד מיהלומי המעבדה אפילו יקר ממקבילו הטבעי בכמה דולרים. ועם זאת, המשווקים של יהלומי מעבדה ממשיכים לקדם את המוצר שלהם כזול יותר מיהלומים טבעיים. קמעונאים המוכרים יהלומי מעבדה בחנויות נושאים באותן עלויות כמו הבעלים של חנויות המוכרות יהלומים טבעיים. זה יוביל לייקור מחירים קמעונאיים, כך שכל הנחה אפשרית ברמה הסיטונאית תימחק עוד יותר.
העובדה היא כי אף אחת מטענות השיווק העיקריות של תעשיית יהלומי המעבדה אינה עומדת במבחן המציאות. נותר לראות אם הטענות הללו יסחפו את הצרכנים. על תעשיית היהלומים הטבעיים מוטלת, עם זאת, החובה למקד את מאמצי השיווק שלה בהצגת טענות נגד, כך שהצרכנים יידעו את האמת.
מאת: אהוד לניאדו
