האם לצרכן חשוב מהו מקור היהלומים?

מדובר בשאלה שעולה לעיתים קרובות למדי בדיונים הנערכים בכנסי יהלומים ובפורומים אחרים: האם לצרכנים חשוב מהו מקור היהלומים, כשהם שוקלים לקנות אותם בחנות? האם גוברת החשיבות של נושא המקורות האחראיים? והאם צרכנים רוצים יהלומים ממדינות מסוימות, ומוכנים לשלם יותר עבור יהלומים שאינם חשודים כיהלומי מריבה – למשל יהלומים מקנדה או מרוסיה?

 

התשובה אינה חד משמעית. רשת גדולה כמו סיגנט (Signet), למשל, המפעילה חנויות תכשיטים ברחבי ארה"ב, קנדה ובריטניה, לקחה על עצמה תפקיד מוביל כשגיבשה פרוטוקולים של אחריות למקור היהלומים (SRSP), על מנת להראות שהיא מובילה את הזרם. החברה נקטה בצעדים חיוביים על מנת לשחק תפקיד בהבטחת אמון הצרכן במוצר, ומספקת לצרכנים את המידע הזה, כדי להבטיח להם שבתור אחת מקנייניות היהלומים המלוטשים הגדולות בעולם, היא רוכשת אך ורק יהלומים שאינם חשודים כיהלומי מריבה.

 

ברור כי במקרים אלו, יש להדריך את אנשי הצוות בנוגע למקור היהלומים שהם מוכרים. בדיוק כפי שהם צריכים להתמצא בשאלות כגון מיהן המדינות המובילות בהפקת יהלומים, היכן היהלומים מיוצרים, מה צריך לבדוק ביהלום מעבר ל-4C's, מהם המהלכים של תעשיית היהלומים בנושא הקיימות, בסוגיה של יהלומי  מריבה והעבודה של תהליך קימברלי (KP), וסוגיות נוספות בלב הענף.

 

יהלומים קנדיים שווים יותר?

 

נהוג לחשוב כי בני דור המילניום – כלומר צעירים בגילאי 22-35 בערך – מעוניינים מאוד לוודא מהו מקור היהלומים, לפני שהם מוציאים עליהם מכספם. ז'אן-מארק ליברהר (Jean-Marc Lieberherr), מנכ"ל איגוד מפיקות היהלומים (DPA), הסוקר בין היתר את הגישות של בני דור המילניום לרכישת יהלומים, אומר כי "צרכנים אמנם מגלים עניין גובר במקור היהלומים שהם רוכשים, אך מדובר יותר ברצון להבטיח כי הם הגיעו ממקורות אחראיים, מאשר בעניין בסיפורו של מקור היהלום לכשעצמו. עם זאת, שיווק מקור היהלום יכול להיות אפקטיבי. כמו למשל במקרה של יהלומים קנדיים, שלרוב נמכרים במחיר הגבוה ב-3% ממחירה של סחורה רגילה, או לכל הפחות נמכרים מהר יותר".

 

יהלומים מלוטשים ממכרה היהלומים ארגייל של ריו טינטו
צילום: Rio Tinto

בעוד שתי קמעונאיות גדולות של תכשיטי יהלומים – סיגנט וצ'או טאי פוק (Chow Tai Fook) – הסכימו להתייחס לסוגיית העניין של צרכנים במקורם של תכשיטי יהלומים, רשתות קטנות יותר וחנויות תכשיטים עצמאיות ביקשו לשמור על אנונימיות.

 

"אם נדבר בכנות, לא נרשם עניין רב בנוגע ליהלומים 'אתיים'", סיפר קמעונאי בקנה מידה קטן מארה"ב. "אני רואה עצמי כבעל ידע נרחב בנושא יהלומים, מקורם וכן הלאה. אבל אם לקוח לא שואל, אני לא מרגיש צורך להיכנס לשם. אני מרוצה למדי מכך שהיהלומים מגיעים ממקור טוב, ואינם מוכתמים בחשד להיותם יהלומי מריבה, כי אני מכיר את הספקים שלי. אני רוצה יותר לבצע מכירה, מאשר להיכנס לסוגיות שהלקוח לא מעלה, במיוחד בזמנים קשים כמו אלו".

 

קמעונאית נוסף, בעלת עסק תכשיטים משפחתי, סיפרה כי קונים מגלים "חוסר עניין מפתיע" בנוגע למקור היהלומים. "אם הייתי מקשיבה לדברים של דמויות מובילות בתעשייה, הייתי מניחה כי הקונים יגלו בכך עניין רב. אבל כאן בשטח, אני רואה שאנשים עוסקים יותר באופן שבו נקבע ערכו של יהלום, ובשאלה אם משתלם לרכוש יהלום מעבדה", אמרה.

 

לצעירים אכפת, למבוגרים פחות

 

כשמדובר בחברות גדולות יותר, הסיפור שונה. דובר של צ'או טאי פוק, למשל, אמר כי "הצרכנים בימינו, במיוחד מהדור הצעיר יותר, מגלים יותר תחכום בבחירת תכשיטים ויהלומים. במקום להתמקד רק ב-4C's (כלומר קרט, צבע, ניקיון וליטוש), בתכנון המוצר ובהיסטוריה של המותג, ניכרת מגמה של צרכנים המעריכים יותר ויותר את המקור והאותנטיות של יהלומים".

 

"על מנת לנצל את הביקוש הגובר לאותנטיות ושקיפות, השקנו את מותג היהלומים T Mark של צ'או טאי פוק, שלקח על עצמו תפקיד מוביל בביצוע מהפכה בנהלים הנוכחיים בתעשייה, בכך שהוא מאפשר לצרכנים לחוות את מסעו של היהלום מן המקור שלו, ומבטיח כי היהלומים שלנו טבעיים ונכרים באופן אתי".

 

דיוויד בופארד (David Bouffard), סגן נשיא לענייני תאגיד בסיגנט, הוסיף כי "עבור רוב האנשים, רכישת יהלום היא עניין רגשי ומאוד אישי. אנחנו יודעים שחלק מהלקוחות רוצים לרכוש יהלום ממדינה מסוימת (למשל יהלומי Arctic Brilliance® מקנדה), ומאמינים כי העניין במקור היהלום יגדל, בעיקר בקרב צרכנים צעירים, שצופים ליותר מידע זמין בנוגע למקורות של המוצרים, והסטנדרטים שהנחו את תהליך הייצור שלהם".

 

"עבור לקוחות שמגלים עניין מסוג זה, יש חשיבות לתעודות ועדות למחויבות למקורות אחראיים. סיגנט מסתמכת על שילוב בין חברות במועצה לנהלים אחראיים בענף התכשיטים (RJC) לבין פרוטוקולים של אחריות למקור היהלומים של סיגנט, על מנת להבטיח כי בידינו מערכת איתנה ומשמעותית המבטיחה כי כל התכשיטים של סיגנט מגיעים ממקורות אחראיים", הוסיף בופארד.

 

היכן זה מותיר אותנו? ברור כי לרשתות הגדולות יש את האמצעים להשקיע ביצירה וקידום של חוקים ותקנות להשגת מקורות אחראיים, וכן את יתרון הגודל הדרוש כדי להדריך אנשי צוות, ולמסור חומרי הדרכה ללקוחות במידת הצורך. האם באופן כללי לצרכנים אכפת במיוחד ממקור היהלומים? נראה כי לבני דור המילניום והצעירים אכן אכפת יותר, אך למרבה הצער האכפתיות הזו אינה גורפת, ודורות מבוגרים יותר אינם מגלים עניין רב בנושא.

 

אברהם דיין, Rough & Polished

 

 

כתבות נוספות בנושא

דילוג לתוכן