מערכת מיסוי חדשה באיחוד האמירויות הערביות, המחייבת תשלום מע"מ בשיעור 5% על יהלומי גלם ויהלומים מלוטשים, תיכנס לתוקף בינואר 2018. חדשות אלו מטלטלות את תעשיית היהלומים ההודית, המנהלת קשרים עסקיים הדוקים עם דובאי.
איחוד האמירויות הערביות צמח בשנים האחרונות לכדי אחד ממרכזי מסחר היהלומים הגדולים בעולם. אם אכן יוטל המע"מ בשיעור 5%, יצואני מלוטש ויבואני גלם מהודו הפועלים בדובאי יידרשו לתשלום מס של 5.25%, בצירוף מס הסחורות והשירותים (GST) בהודו, בשיעור של 0.25%. מס זה ינגוס עוד יותר בשולי הרווח הצרים ממילא של יצרני יהלומים, השרויים במצוקה.
מרכז הסחורות של דובאי (DMCC) נהנה בעשור האחרון מפטור ממס. רוב חברות היהלומים הגדולות בהודו הקימו משרדים בדובאי, ויהלומי גלם בנפח משמעותי מיובאים מדי שנה להודו מאיחוד האמירויות. שווי היהלומים הנסחרים באיחוד האמירויות עלה ל-26 מיליארד דולר ב-2016, לעומת 300 מיליון דולר בלבד ב-2002, שבה הוקם מרכז הסחורות של דובאי.
מדובר, אם כן, בצעד בעל השלכות עצומות מבחינתם של סוחרי יהלומים באיחוד האמירויות. יו"ר מרכז הסחורות בדובאי, אחמד בין סוליאם (Ahmed Bin Sulayem), הגיב לנושא בכנס היהלומים שנערך לאחרונה בדובאי, וציין כי "שורשי המסחר שלנו מבוססים על עקרונות של פטור ממס על ייבוא וייצוא מחדש, ודפוס חשיבה לפיו התעשייה מניעה את הממשלה, ולא הממשלה מניעה את התעשייה".
מחליפה את אנטוורפן כמרכז מימון
החלטתה של ממשלת איחוד האמירויות התקבלה במפתיע דווקא בתקופה שבה דובאי החלה להיתפס כמרכז היהלומים הגדול הבא, אחרי ניו יורק ומומביי, ובמיוחד לאחר שכמה חברות יהלומים גדולות עזבו את אנטוורפן, והעתיקו את משרדיהן לדובאי.
אם נדייק, הספירה לאחור החלה לפני כמה שנים, כאשר אנטוורפן איבדה את מעמדה כמרכז מימון בתחום היהלומים. חברות גדולות ובנקים המממנים את ענף היהלומים החלו לעזוב בקצב ניכר את אנטוורפן; והכנס הדו-שנתי המוצלח שנערך לאחרונה, חיזק את האמונה הרווחת לפיה דובאי בדרכה לעקוף גם את ניו יורק ומומביי.
דובאי צמחה במהירות, ממסחר יהלומים בהיקף 25.3 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2011, לשוק עולמי בהיקף של 57 מיליארד דולר, תוך שהיא מנצלת את קשריה להודו, יבואנית היהלומים הגדולה בעולם.
לאחר שסוחרים ממרכז היהלומים העולמי באנטוורפן איבדו את מסגרות האשראי באנטוורפן, הם מצאו מפלט במזרח התיכון. הבנקים המלווים באיחוד האמירויות קפצו מהר על ההזדמנות, שמשכה חברות רבות להקים עסקים במדינה.
סוחרי גלם רבים שקיבלו מימון מהבנקים, הקימו קווים ישירים לדובאי, שהתמקדה לפני כן במסחר בפנינים. ייבוא יהלומי הגלם, שהסתכם ב-5.1 מיליארד דולר ב-2013, עלה ל-5.9 מיליארד דולר ב-2016, וחייב את תהליך קימברלי (KP) לגבש מערכת שתעצור את אספקת יהלומי מריבה מאזורי עימות לאזור זה.
אפשרויות המימון הרבות במזרח התיכון מסייעות לדובאי לצמוח לכדי מרכז גדול של מסחר ביהלומים. יש לזכור כי בנק היהלומים של אנטוורפן (Antwerp Diamond Bank), שהעניק לתעשיית היהלומים מימון של יותר מ-1.5 מיליארד דולר במשך יותר מ-80 שנים, סיים את פעילותו בענף, וגם הבנקים ABN Amro וסטנדרד צ'רטרד בנק (Standard Chartered) הולכים בעקבותיו, ומתכננים לעזוב בהדרגה את התעשייה.
צעדים אלו סללו את דרכו של בנק NBF לשוק מימון היהלומים. תוך קצת יותר מששת החודשים האחרונים, ניצל NBF (אשר בבעלות דובאי ופוג'אירה – Fujairah) את המעבר של פעילות מסחר מאנטוורפן לדובאי, והציע לסוחרי יהלומים הלוואות בהיקף של בין 5 ל-50 מיליון דולר.
אז האם המע"מ בשיעור 5% שעליו הודיעה ממשלת דובאי תתקע "מקל בגלגלים" בדהירתה של דבואי להפוך למרכז המסחר ביהלומים הגדול בעולם? ניאלץ להמתין ולראות.
ארונה גאיטונד (Aruna Gaitonde), עורך חטיבת אסיה, Rough & Polished
