ג'יטאנו קבליירי (Gaetano Cavalieri), מכהן מעל 20 שנה כנשיא סיבג'ו (CIBJO), קונפדרציית התכשיטים העולמית. סיבג'ו, שהוקם ב-1926, הוא הארגון הוותיק ביותר בתעשייה, המאגד תחת קורת גג אחת איגודי תכשיטים ואבני חן ממעל 40 מדינות, כולל רוסיה, ורבות מהחברות הגדולות והאיגודים הבינלאומיים המרכזיים בתעשייה. בשנת 2006, סיבג'ו הפך לארגון היחיד שקיבל מעמד של יועץ רשמי למועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם, בנושא הפיתוח של תעשיית התכשיטים העולמית.
קבליירי התראיין לאחרונה לאתר Rough&Polished, ודיבר על כמה מהנושאים הבוערים ביותר עבור הקהילה הבינלאומית, ובעיקר על יהלומי מעבדה ומגפת הקורונה. לפניכם הנקודות העיקריות בריאיון.
איך מגפת הקורונה השפיעה על תעשיית היהלומים?
המצב שיפר את האיזון. למרות הירידה החדה במסחר ברבעונים השני והשלישי של 2020, תקופת הקורונה הוכיחה את כושר העמידות של התעשייה, ואת האמון הציבורי במוצרים שאנחנו מוכרים. ניתן לומר שההאטה הראשונית במכירות, לצד דחיית רכישות הגלם על ידי התעשייה ההודית, וצמצום מכוון במכירות מצד חברות הכרייה, הובילו יחד לאיזון בריא יותר בשרשרת האספקה.
קצת אבסורד לתת למשבר קרדיט על יצירת שוק בריא יותר, אבל ברור שזה מה שהקורונה עשתה, כשהציגה נורת אזהרה בפני תעשייה שהתחממה יתר על המידה, ואפשרה לה לבצע סדרת מהלכים שצמצמו את התקורה של יהלומי הגלם, וסייעו להגדיל את הרווחיות. איך אומרים – אך פעם אל תבזבזו משבר טוב.
האם שוק היהלומים יתמודד עם מכשולים בדרך להתייצבות?
מצבנו טוב, אבל צריך לדעת שחלק מהתנאים שאפשרו לנו להתאושש כל כך מהר מהסגרים הראשונים של הקורונה, היו זמניים. נהנינו כי צרכנים חיפשו להוציא כסף פנוי, והייתה להם פחות בחירה בתחום של מוצרי ושירותי יוקרה, לאור הנסיבות הלא שגרתיות. בשנים האחרונות, תכשיטים בכלל ותכשיטי יהלומים במיוחד, התחרו בענפי הטיולים והתיירות, שנפגעו קשות בקורונה, ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות. עם זאת, זה לא יימשך. אנשים יחזרו לטייל, ונצטרך לעבוד קשה כדי למשוך את הצרכנים אלינו.
האם אתה צופה כי הקשיים באספקת היהלומים יימשכו?
הקורונה פגעה כמעט בכל שרשרות האספקה, בשל סדרה של אירועים קשורים, כולל קשיים לוגיסטיים, מחסור באנשי צוות, ועוד. כל אלו השפיעו על אספקת היהלומים, אבל אפשר לצפות שהם ייפתרו עם הזמן. לעומת זאת, אנחנו צריכים לדעת שהבעיות שגרמה המגפה, עלולות להימשך זמן רב יותר ברבים מאזורי הכרייה, שבהם שיעורי החיסונים נמוכים יותר באופן משמעותי.
בטווח הבינוני, יהלומי מעבדה לא מהווים איום אמיתי על יהלומים טבעיים?
עלינו להיפטר לדעתי מהמחשבה שיהלומים טבעיים ויהלומי מעבדה מאיימים זה על זה. אלו קטגוריות שונות של תכשיטים. יש כאן רק איום על המוניטין, כאשר מערבבים או מבלבלים בין שני המוצרים, בכוונה או שלא בכוונה.
יהלומי מעבדה הם כעת חלק מהתעשייה שלנו, כמו פנינים ואבני חן צבעוניות, שגם אותן ניתן לייצר באופן סינתטי. הם מתומחרים אחרת, מציעים ערך אחר, ולרוב נרכשים מסיבות אחרות. עלינו לחשוב פחות על האיומים, ויותר על האופן שבו ניעזר בטווח מוצרים גדול ומגוון יותר, כדי להגדיל את מספר הצרכנים שאנחנו פונים אליהם.
מהן המגמות הבולטות כיום בתחום התכשיטים?
כל אתת מהמגמות ארוכות-הטווח הללו ראויה לדיון בפני עצמה, אז רק אציין מהן: (1) דיגיטציה גוברת ושימוש בטכנולוגיות מתפתחות כמו בינה מלאכותית ומציאות וירטואלית, היוצרות טווח של הזדמנויות במסחר האלקטרוני ובשיווק, וכן בתכנון וקבלת החלטות; (2) הדרישה הצרכנית לחיזוק תחום הקיימות והמעקב [אחר מקור היהלומים] בשרשרות האספקה שלנו; (3) התחזקותה המתמשכת של סין, שבתוך כעשור תהפוך לכלכלה ושוק הצרכנות הגדולים בעולם; ו-(4) צמיחתו של מעמד ביניים עמיד יותר באזורים שבעבר לא היו תחת הרדאר, כמו אפריקה שמדרום לסהרה.
האם גם אתה חושב שהבנקים עוזבים את ענף היהלומים כי הם חוששים מהלבנות הון ומימון טרור?
ברור שיש כאן בעיה, אבל לא אנחנו יצרנו אותה. יהלומים תמיד עלולים להיתפס כמסוכנים מהבחינה הזו, ולא בגלל משהו שאנחנו עושים, אלא כי ניתן לשנות אותם, להוביל אותם בקלות ממקום למקום, ויש להם ערך גבוה. אלו המאפיינים הפיזיים שלהם, והם לא הולכים להשתנות.
לכן, השאלה היא אם הבנקים חושבים שתעשיית היהלומים שווה את הזמן שלהם, כי עליהם להתמיד במסגרת העבודה הרגולטורית של ועידת באזל 4. מבחינתם, זו שאלה של הכנסה פוטנציאלית. למעשה, מונעים מאתנו את המימון בגלל גודלה של התעשייה שלנו. תעשיות הנפט והתרופות הרבה יותר מסוכנות מתעשיית היהלומים, אבל הן הרבה יותר גדולות, והבנקים לא יכולים להרשות לעצמם להתעלם מהן.
אנחנו יכולים, אם כן, לפעול כדי לעבוד עם כמה בנקים נגישים, שניתן לפתח יחד איתם מנגנונים להקטנת סיכונים, כמו בדיקת נאותות לשרשרת אספקה אחראית, או שימוש במערכות מעקב באמצעות בלוקצ'יין. בתוך כך, אנחנו צריכים לקדם את הפיתוח של מסגרות אשראי חלופיות. אנחנו צריכים לשנות את התפיסה שאמצע הערוץ, לוטשים וסיטונאים – ששולי הרווח שלהם הם הצרים ביותר – הם אלו שנושאים ברוב האחריות למימון כל השחקנים האחרים.
אלכס שישלו (Alex Shishlo), אתר Rough&Polished
