עלינו מוטלת החובה להאיר את עיני הגופים המשפטיים והחוקיים לניסיונות להטעות את הציבור עם מוצר מלאכותי דמוי יהלום, ועלינו מוטלת החובה להסביר לציבור, שהאבן הסינתטית אינה זהה ליהלום הטבעי, שכן היא נטולת זוהר, טוהר טבעי וערך רגשי.
הרמת המסך תוציא לצרכן את החשק לקנות סינתטיות – כך אומר כרמל לוסטיג, הקורא לנו לצאת למלחמה בסינתטיות ולשמור על ערך היהלום הטבעי.
למשווקי הסינתטיות קל ללכלך על היהלומנים ועל היהלומים הטבעיים, ואנחנו, היהלומנים, יושבים מנגד ושותקים. יש בין יצרני המוצר המלאכותי שאינם יוצאים למסע פרסומי אמיתי ובשקיפות מלאה, וגרוע מכך, יש בהם המוכרים את המוצר שלהם כיהלום טבעי ללא גילוי נאות. ההטעיה עלולה להיווצר גם כאשר משווק המוצר המלאכותי בליווי תעודה גמולוגית, שכן צריך להיות גאון כדי להבחין בהבדלים בינה לבין תעודה של יהלום טבעי.
ה-GIA שגה כאשר נתן למוצר המלאכותי דמוי היהלום מינוחי ניקיון, צבע ועבודה הזהים ליהלומים הטבעיים. בחלוף זמן שינה ה-GIA את שפת התיעוד, אך עדיין יש מקום לשיפור בנראות החיצונית והפנימית של התעודה, באופן שיקל על הצרכן הפרטי לזהות ממרחק שמדובר במוצר שונה.
ה-GIA עשה את השינוי בשקט, ללא פרסום. מעבדות גמולוגיות אחרות ממשיכות להנפיק תעודות לפי השיטה הישנה. העובדה, שהמעבדות הגמולוגיות ומשווקי הסינתטיות משתמשים באותם המונחים לתיאור צבע, ניקיון ועבודה, מטעה את הציבור ומקלה על ההשוואה בין היהלום למוצר המלאכותי.
המינוח הזהה מאפשר להשתמש בכלי היהלומן ובפלטפורמות השיווק של היהלומן, להשוות בקלות בין התעודה של היהלום הטבעי לזו של המוצר המלאכותי, ולהשתמש במחירונים הקיימים. זו טעות ענקית. נוצר מצג שווא, כאילו המוצר המלאכותי הוא חלק משוק היהלומים, כאילו רצון היהלומנים לקבל בחיבוק את המוצר המלאכותי. למעשה, אין זה כך כלל וכלל. אבל, בין אם יצרן הסינתטיות הוא איש הגון וישר דרך, ובין אם הוא רמאי ונוכל, החובה שלנו היא אחת: להרים את המסך מעל האבן הסינתטית. ברגע שנעשה זאת יש סיכוי טוב שהצרכן או הצרכנית לא ירצו לקנות אותו, אפילו לא בתמורה למחיר נמוך. היהלום מייצג יופי הצלחה וזוהר, המוצר הוא מן הטבע ובעל ערך רגשי של אהבה טבעית, ושל יוקרה ואמון. האבן הסינתטית מייצגת טכנולוגיה קרה ומנוכרת. זה ההבדל ביניהם, וזה הבדל ענק.
והרי אפשר לקנות שעון רולקס ב-10 אלפים דולר, ואפשר לקנות חיקוי ב-300 דולר. החיקוי יראה את השעה. החברים שלך יחשבו שהוא אמיתי. תוכל אפילו להיכנס אתו למים. אבל אתה, עצמך, כל הזמן תדע, ששילמת עבורו 300 דולר ושהוא מוצר דומה ולא אמיתי. הערך שלך בפני עצמך תחושת הסיפוק בהישגיות, תעלה רק אם תשקיע בשעון 10 אלפים דולר. אם תסתכל בו יומיום ותדע שיכולת להרשות אותו לעצמך. רק אז הוא יקושר אצלך בהצלחה האישית שלך, בזיכרון היפה שבעטיו הוא נקנה.
נכון שיהלום הוא לא פטנט או מותג רשום, אבל הוא רשום בתודעה של מיליוני צרכנים בעולם בהיותו נדיר ומיוחד כמו האהבה. נציין, כי על אף שנוהגים לטעון שהיהלום הטבעי והמוצר המלאכותי זהים זה לזה בתכונותיהם הכימיות, הפיזיקאליות והאופטיות, הרי שבהרצאה ששמענו באחרונה מפי סגן הנשיא הבכיר ב-GIA – טום מוזס, שביקר בבורסת היהלומים, נודע לנו, כי יש רכיב מסוים המבדיל בין היהלום הטבעי למוצר המלאכותי. כלומר – הזהות בין המוצרים אינה מושלמת לא רק מבחינת הערך הרגשי אלא גם מבחינה מדעית גרידא.
מכל מקום, אנחנו נמצאים היום בצומת אל-חזור. זה הזמן ללחוץ על המעבדות הגמולוגיות והפדרציה לקרוא לאבן הסינתטית בשם אחר, שהמלה יהלום כלל אינה קשורה אליו ואינה מוזכרת בו, ולהשתמש במינוח גמולוגי שונה מהמקובל בענף היהלומים. זה הזמן ללחוץ עליהן להנפיק לסינתטיות תעודות מובחנות בצורה בולטת ולא באמצעים עדינים, הנראים רק לעינו של מי שממש מתעמק בהם.
עלינו לדרוש סימון לייזר עמוק באבן הסינתטית, כדי שלא ניתן יהיה ללטוש אותו מחדש בצאתו ממפעל או מחנות מסודרת המוכרת אותו במחצית ממחיר היהלום, וכך יוכל כל אדם לזהות בקלות אם בידו יהלום טבעי או מוצר מלאכותי.
עלינו לפנות לפדרציה העולמית של בורסות היהלומים (וגם באופן ישיר) ולגרום לה לפעול בקונגרס האמריקאי ובאיחוד האירופי על בסיס של הטעיית הצרכן. דווקא בזמן משבר עולמי יש סיכוי שארגונים אלה יפעלו בנחישות. עלינו לעשות זאת מייד. בעוד שנה, להערכתי, יהיה מאוחר מידיי.
ואצלנו? עלינו להרחיק מהבניינים כל מי שיעסוק באבנים סינתטיות ללא שקיפות וגילוי נאות. עלינו להרחיק אותו מחברות במוסדות הענף בארץ ובעולם, ולפרסם את שמו על לוחות המודעות.
עלינו למנוע מצב של עיסוק צדדי בסינתטיות, שיתרחב לעיסוק עיקרי. לצערנו, טשטוש הגבולות השורר בשוק מאפשר לגורמים שליליים לייצר רווח אדיר, והפיתוי – נוכח המצב הנוכחי של הרווחיות בענף – אדיר. עלינו לפעול נגדו בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי לשמור על הענף שלנו.
מאת: כרמל לוסטיג
