הספק והלקוח עמדו זה מול זה במבוי סתום של מחירים ונעצו מבטים זה בזה. דה בירס מצמצה ראשונה. זה קרה בסייט אוקטובר, כאשר בעלי סייט שסירבו לקחת את קופסאות היהלומים זכו בהנחות עם סיומו של הסייט, והמשיך בסייט נובמבר, כאשר דה בירס סירבה לקנות מדבצוואנה את תפוקת הגלם שהיא מחויבת לקנות על פי חוזה סייט נובמבר היה קטן מאוד: 50-100 מיליון דולר לפני ספשיילים ומכירות פומביות (הנתון הוא אומדן, משום שאנשים שונים מסרו נתונים שונים).
מה שייחד את הסייט הוא שדה בירס שבה והראתה, שהיא מתנהגת כמו כל סוחר יהלומים אחר – כאשר הוא רואה שהוא אינו מסוגל להזיז את הסחורות שלו משום שהמחירים גבוהים מדיי – הוא מפסיק לקנות גלם.
וכך קרה.DTC International המחויב על פי חוזה לרכוש 100 אחוזים מתפוקת דבצוואנה דיווח לממשלת בוצוואנה שאין בדעתו לממש את זכות הרכישה – בשורה לא מעודדת לכלכלת בוצוואנה. בו בזמן הודיע לשוק היהלומים על המשך קיצוץ דרמטי באספקת הגלם, שאותותיו ייראו גם במחצית הראשונה של 2016. התבוננות בנתוני המכירות של הDTC – מלמדת, שבמחצית השנייה של 2015 נרשמו המכירות הנמוכות ביותר מזה 30 שנה. הנתון השנתי הצפוי: 1.2 – 1.3 מיליארד דולר, עולה רק במידת מה על המחצית השנייה של 1985, שהסתכמה בפחות ממיליארד דולר.
הדרמה התחילה בסייט אוקטובר, ואותו ננתח להלן בפירוט.
מאת: חיים אבן-זוהר מאנגלית: שירה עמי
