המועדון הכלכלי-חברתי של בורסת היהלומים אירח אתמול (17 בפברואר) את זיו שילוני – פעיל חברתי, ומפקד בדרגת סרן של פלוגת לוחמים בחטיבת גבעתי, שנפצע קשה במהלך הלחימה ברצועת עזה ב-2012. הרצאתו של שילוני – הידוע בזכות פעילותו החברתית למען נכי צה"ל ולמען נוער בסיכון – התקיימה בחדר הרב-תכליתי החדש, שנחנך בשבוע היהלומים הבינלאומי.
שילוני התארח לפני ההרצאה בלשכתו של נשיא בורסת היהלומים, יורם דבש, יחד עם חברי הנהלה נוספים, ביניהם מנכ"ל בורסת היהלומים ערן זיני, מ"מ נשיא הבורסה, חזי בלום, יו"ר מכון היהלומים, בועז מולדבסקי, שלמה אדן, בן ציון שאשו, אמה ינובר, עזרא בוארון ועוד. יורם דבש הציג את שילוני בפני קהל הנוכחים, ואמר כי "אחרי השיחה האישית שלנו, בשבילנו אתה כבר רב אלוף. ברוך הבא".
מסתכל קדימה
"הגעתי כדי לספר לכם את סיפור החיים שלי, מה קרה איתי ב- 6.5 שנים אחרונות", פתח שילוני את דבריו. "כולי תקווה שתקחו משהו מהחוויות ויכולת ההתמודדות שלי, ואם כל אחד מכם יקח משהו קטן מכך, את שלי עשיתי".
שילוני סקר את פעילותו בצבא, ואת רגעי פציעתו באוקטובר 2012, ממטען שהתפוצץ בסמוך לגדר הביטחון בעזה. שילון נפצע ביומו האחרון בתפקיד, לפני סיום מסלול של חניכיו, וטרם יציאתו לחופשה מתוכננת.
השאלה הראשונה שזיו – חובש בעצמו שנשאר בהכרה למרות הפציעה הקשה – שאל את החובש, לפני שהועלה על מסוק פינוי לבית החולים "סורוקה", הייתה "נשארתי יפה?". נראה כי שאלה זו מתמצתת את אישיותו של שילוני: היכולת להבין את מצבו הנוכחי, עם יד שמאל קטועה ויד ימין שסועה מהפציעה וכמעט לא מתפקדת, ובכל זאת להביט קדימה לעתיד. למעשה, הוא שאל אם יוכל לתפקד גם בעתיד, עוד בטרם הבין לעומקו את המצב שאליו נקלע.
ברגע אחד הפך זיו ממפקד פלוגה קרבי, לוחם בשירות צבאי שיודע לאן הוא רוצה להגיע, לאדם שנאלץ לתפקד ללא ידיים, (יד שמאל קטועה וימין כמעט לא מתפקדת) השוכב במיטה ללא יכולת לזוז. ומבין שבגיל 24 עליו להתחיל הכול מחדש. ובהכל, הכוונה גם לפעולות הפשוטות ביותר, שרובנו אפילו לא חושבים עליהן, כמו להתלבש, להתרחץ או לצחצח שיניים.
לא מעט רגעים קשים עברו על שילוני בדרך להחלמה. לדבריו, ההבנה שהפך למעמסה ונטל על הוריו, ובמיוחד על אמו החולה בעצמה, הייתה קשה במיוחד. "במקום לשאול למה נלקחו לי הידיים, צריך לקום בבוקר ולהגיד תודה שיש לי חיים. אמונה יוצרת כח רצון, כח רצון יוצר עבודה קשה, ועבודה קשה יוצרת מציאות". אומר זיו שילוני.
וכך, בעבודה קשה הצליח זיו להחזיר לידו הימנית יכולת תנועה חלקית וחזר לצבא, לטקס סיום המסלול של הפלוגה שלו, וענד לכל לוחם בצוות את סיכת סיום המסלול שלו.
שילוני תיאר בציורית רבה כיצד החזיר לעצמו את תחושת המסוגלות שלו כיצד חזר לנהוג, לרכב על אופניים, לשחות, לסיים לימודים אקדמיים, לרוץ מרתונים, להשתתף בתחרות איש הברזל, להתחתן ואפילו להביא ילדים לעולם.
בין הדברים שהספיק לעשות, הקים זיו במרכז הבינתחומי תכנית בשם "שורשים", שעוזרת לחיילים פצועים לאחר השיקום בבחירת מקצוע, בלימודים אקדמיים ובמציאות עבודה. כמו כן, הוא מוביל את פרויקט "כושר קרבי" בבית הסוהר "אפק" הפרויקט יחיד מסוגו בארץ לשיקום נערים וגיוסם לצה"ל; מקדם מיזם סטארט-אפ השואף לאפשר לבעלי מוגבלויות במוטוריקה עדינה להשתמש בעכבר סמארטפון ומסכי טאצ'; ופועל לקידום והעלאת מודעות לאלבניזם (לבקנות), שממנו סובלת בתו הבכורה.
בסיום ההרצאה, נעמד קהל היהלומנים על רגליו ומחא כפיים לשילוני. וגם אפשר לכם שבמהלך ההרצאה, לא אחד ולא שניים מהנוכחים מחו דמעה. זיו שילוני, מלח הארץ. זכינו.
מאת: איריס הורטמן
