נולד ב-1889 בפולין למשפחה דתית לאומית. ב-1909 עבר לאנטוורפן, שם החל ללמוד ליטוש.
שלמה וינשטיין היה הראשון שניסה להקים תעשיית יהלומים בארץ ישראל. עוד בשנת 1910, בימי שלטון התורכים, שלח לירושלים ציוד לעיבוד יהלומים, במגמה להקים כאן מפעל. שלמה וינשטיין הגיע לארץ פעמיים, אולם, הניסיון לא עלה יפה, וקבוצת היזמים שקיבץ התפרקה. הוא נפרד מהוריו, שקבעו מקום מושבם בירושלים, ושב לבלגיה.
ב-1940 עלה שלמה וינשטיין לישראל בעקבות עובד בן עמי, אשר הגיע לבלגיה בניסיון לשכנע יהלומנים להימלט מהגורל הצפוי לבלגיה, ולהעתיק את עסקי היהלומים שלהם למולדת. כאשר הגיע לארץ, מצא את המכונות ששלח שלושים שנה קודם לכן, אולם, הדגמים התיישנו, ולא היו ראויים לשימוש.
עם בואו ארצה הקים שלמה וינשטיין מפעל בנתניה. בהיעדר אפשרות לייבא מכונות מבלגיה עקב המלחמה, היה הראשון שרכש מכונות מתוצרת הארץ, אשר יוצרו על פי הדגם הבלגי.
המשבר הגדול שפרץ ב-1946 לא ריפה את ידיו. ביחד עם עובדיו הקים את הקואופרטיב, "מזל וברכה", שפעל עד 1954. עם סיום פעילותו של הקואופרטיב הקים מפעל משפחתי יחד עם שלושת בניו – ישראל, בנימין ודוד.
שלמה וינשטיין טיפח עם עובדיו יחסים למופת, דאג להם מעל ומעבר לחובתו הרשמית. במפעלו החלו דרכם מטובי בעלי המקצוע בתעשיית היהלומים.
שלמה וינשטיין היה ממקימי התאחדות תעשייני היהלומים, ביחד עם חיים דניאלי ז"ל ועקיבא זינגר ז"ל, והיה חבר בוועד הפועל בימיה הראשונים של ההתאחדות.
שלמה וינשטיין הלך לעולמו בשנת 1976.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לשלמה וינשטיין את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
