נולד ב-1900 בפולין. שנים רבות חי באנטוורפן, שם התמחה בענף היהלומים. עם בואו לארץ, בשנת 1938, נמנה עם מניחי היסודות וראשוני הבונים של תעשיית היהלומים הישראלית. מבלגיה הביא עמו עשר מכונות לניסור יהלומים. היו אלה מכונות "חלוציות", משום שהפועלים המעטים שעבדו אז בארץ הורגלו בעיבוד קאפס בלבד. המכונות הורכבו באחד הצריפים בשכונת מונטיפיורי בתל אביב.
בראשית 1939 העלה משה אופן ארצה את בני משפחתו, ועמם גם אלף קרטים של אבנים לביקוע. לא עברו ימים רבים, ומשה אופן החל לעבוד כבוקע. ביוני 1939 נסע לבלגיה, כדי למכור את האבנים המבוקעות. בהזדמנות זו רכש מולות לליטוש וכן מכונות חיתוך אחדות. הפעם הביא עמו 1500 קרטים לביקוע.
בתחילת 1940 בנה את בית החרושת "אבן שהם". על אהרון מוריץ ז"ל הוטלה הכשרת עובדי הליטוש, ועל יוסף נדל ז"ל הוטלה הכשרת עובדי החיתוך.
ב-1944 נמנה משה אופן עם מקימי הקואופרטיב הראשון, "יהלומי בוכרה", שבעקבותיו הוקמו קואופרטיבים נוספים. משה אופן ז"ל ביצע את יצוא היהלומים המלוטשים הראשון מארץ ישראל.
הוא נמנה עם מניחי היסוד של בורסת היהלומים, ושנים רבות כיהן כסגן הנשיא שלה. תרומה מכרעת תרם להכשרת עובדים בתעשיית היהלומים, שרבים מהם הפכו במרוצת השנים ליצרנים, יצואנים ומנהלי עבודה. עיקר דאגתו היתה נתונה לפועלים, אשר העניקו לו עקב כך את שם התואר, "הסוציאליסט".
עם פטירתו, של משה אופן ז"ל ב-1969, איבדה תעשיית היהלומים הישראלית את אחד ממניחי היסוד, אשר עיצבו את דמותה והתוו את אופיה.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים למשה אופן ז"ל את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
