מרדכי נועם נולד ב-1922 ביפו. אביו, שלמה ג'מיל, היה ממייסדי בורסת היהלומים שהוקמה ברחוב הרצל פינת אחד העם, בבניין של עקיבא וייס ז"ל. האב ניסה לעניין את מרדכי נועם בצורפות תכשיטים. הוא פירק למענו את תכשיטי הכסף של המשפחה, ומסר לו אותם לעיצוב מחודש. אולם, תעשיית היהלומים קסמה למרדכי נועם יותר.
בשנות הארבעים, אחרי פעילות באצ"ל, החל ללמוד במפעל יהלומים, ותוך זמן קצר החל בייצור עצמאי. באמצע שנות החמישים הקים מפעל בשכונת שבזי בתל אביב. ב-1958 יצר שותפות עם זאב מוסקוביץ. בסוף שנות השבעים העתיקו השותפים את פעילות הייצור של החברה לרמת גן. בשנות השיא, הועסקו במפעל היהלומים 'אורה', שהתמחה בעיבוד אבנים גדולות, כ-300 עובדים במפעל וכ-100 עובדים בקבוצות.
מאז הגיע לבניין 'שמשון' וראה את המגרש שמאחוריו, דבק בו החלום להקים במקום זה בניין, שייוחד למשרדי יהלומנים. מרדכי נועם האמין בענף, על כל מרכיביו, ובייחוד בדור הצעיר, שהחל ללמוד הפעלת מכונות אוטומטיות. משרדו ומפעליו שקקו אנשים צעירים בהם האמין, ואותם טיפח בכל מאודו. בניין 'נועם' העומד כיום על תלו הוא עדות לאמונתו זו בעתיד הענף. מרדכי נועם היה מבעלי הסייט הראשונים בתעשיית היהלומים.
כבר בראשית שנות השבעים הבין מרדכי נועם, כי עתידה של תעשיית היהלומים טמון באימוץ ופיתוח טכנולוגיות מתקדמות. הוא היה בין הראשונים שהכניסו למפעליהם את מכונות הליטוש האוטומטי, 'פירמטיק', ומאוחר יותר הוסיף למפעל מחלקה לקידוחים בלייזר.
בשנות השיא של פעילות 'יהלומי אורה', ייצאה החברה יהלומים מלוטשים בסך של כ-40 מיליון דולרים.
ב-1970 זכתה החברה בתואר יצואן מצטיין.
מרדכי נועם כיהן כנשיא התאחדות תעשייני היהלומים בישראל בשנים 1981 – 1983.
מרדכי נועם הלך לעולמו בשנת 1984.
בשנת 1994 העניקה לו ההתאחדות את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
