יוסף בוימר נולד ב-1924 בברלין, ועלה ארצה עם הוריו ב-1934. את דרכו בענף היהלומים התחיל ב-1942 במפעל בריק, שם עבד עד לסגירת מפעלי היהלומים במשבר הגדול של 1946.
בעידודו של חברו הטוב, יוסף נוימרק, שעסק בהבאת גלם מבלגיה, הקים יוסף בוימר מפעל קטן עם שותפו, פנחס מוטיוביץ' ז"ל. שם גם הכיר את רעייתו, מרים, שהיית החותכת במפעל.
לאחר שחרורו מצה"ל, ב-1949, עבד אצל יצחק שפיץ ז"ל. ב-1955 הקים שותפות עם יהושע גינזברג. השניים התיידדו כאשר עבדו, זה אצל בריק וזה אצל מזור, באותו הבניין, באותה הקומה. השותפות פעלה בהצלחה עד 1983.
באותה השנה הקים יוסף בוימר שותפות חדשה, עם בנו איתן, הממשיך בדרכו של אביו בענף היהלומים. השניים עברו לעיבוד אבנים גדולות יותר (עד 2 קרט) והעסיקו כ-25 איש.
יותר מכל נודע יוסף בוימר בענף היהלומים בזכות פועלו הציבורי בבורסת היהלומים. שנים רבות היה חבר הנהלת הבורסה. את עיקר מרצו הפנה לוועדה המשפטית שבראשה עמד. הוא פעל לקביעת תקנות וכללים, המהווים את הבסיס של תקנות הבורסה עד היום. יוסף בוימר טיפל בבוררויות רבות, והיה ידוע ביכולתו המרשימה לטפל בבוררויות מסובכות וקשות במיוחד. הוא קבע נוהלי עבודה להליכי הבוררות. האוטוריטה שלו בנושאים אלה לא נשכחה.
כאות הוקרה על פעילותו בתחום זה קראה בורסת היהלומים לחדר הבוררויות על שמו. כמו כן היה פעיל בוועדה לקבלת חברים.
חשיבות רבה נודעה לפעילותו להסברת מהותו ודרכי פעולתו של ענף היהלומים לכונס הנכסים הרשמי, לו תרם תרומה משמעותית ביכולתו ללמוד את רזי הענף ולהבין את בעיותיהם המיוחדות של היהלומנים.
ביחד עם הרברט אלון פעל להקמת חדר טיפולים משוכלל בבורסת היהלומים, שהודות לו כבר ניצלו חיים רבים. מחמת צניעותו הרבה נותרו רבות מפעילויות הצדקה והחסד של יוסף בוימר עלומות עד היום.
יוסף בוימר הלך לעולמו בשנת 1993.
בשנת 1998 העניקה לו התאחדות תעשייני היהלומים את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
