יוסף אקר נולד בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1921, למשפחה שהגיעה מאוסטריה שני דורות קודם לכן. בהיותו כבן 22 פרש מהישיבה והחל ללטוש יהלומים בבית החרושת של ד"ר פוקשנר (אחיו של ד"ר אוטו פוקשנר, שהקים ב-1946 את ארגון המתווכים). בית החרושת פעל בבית היתומים דיסקין בירושלים בתמורה להכשרתם המקצועית של 20 אחוזים מילדי בית היתומים. שם, ביחד עם 250 פועלים, לטש עגולות ובגטים, ואף לימד, ללא תשלום, יתומים שהגיעו מאירופה.
שנה לאחר שהתחיל ללטוש הגיע אליו התכשיטן של עבדאללה הראשון בן חוסין, המלך הראשון של הממלכה ההאשמית של ירדן. מתברר, ששמעו של יוסף אקר כמומחה ראשון במעלה לליטוש בגטים יצא למרחוק, ועל כן ביקש ממנו תכשיטן המלך, כי ילטוש כמה מאות בגטים, שישובצו בהיקף כתרו של המלך. לימים, הגיע התכשיטן בשנית אל יוסף אקר, והעניק לו את תמונת המלך כשהוא נושא את הכתר. התמונה אבדה, ולא נותר לה זכר אפילו במרחבי האינטרנט.
יוסף אקר היה פעיל בהגנה על ירושלים וסביבותיה הן כחבר בארגון ההגנה והן בשירותו הצבאי במלחמת העצמאות. באחד מימי השבת, בשעות הבוקר, הורה מפקד מחנה שנלר ליוסף אקר וחבריו לעלות לעין כרם כדי לסייע לאנשי לח"י ואצ"ל שספגו מהלומות קשות. המסייעים – שמונה במספר, כולם חרדים, אמרו למפקד שאכן אין בפקודתו עבירה על מצוות היהדות, אולם יש בושה גדולה בכך שיראו אותם נוסעים בשבת. המפקד פנה לרב יצחק הלוי הרצוג – הרב האשכנזי הראשון של מדינת ישראל, שהורה: אמור לבחורים לנסוע, ואם יסרבו – אבוא אני ואסע אתם בעצמי. כששמעו זאת הבחורים דמעו, ועלו על הרכב שלקח אותם לעין כרם. שם, הסתדרו בשורה ופתחו בבת אחת בירי רועם משמונה בזות (מקלע בזה 7.92). הרעש היה איום ונורא. בזה אחר זה יצאו הערבים מבתיהם, כשהם מניפים סדינים לבנים שהודקו לקרשים. כאשר ירד יוסף אקר לשטח, ראה בין ההרוגים את חברו למולה – לוחם אצ"ל – זכריה ראובן.
אחרי שחרורו מהצבא שב יוסף אקר לדיסקין. בשנת 1956 עבר לבני ברק, והצטרף למפעל של עוזי עציוני. לאחר מכן עבר למפעלו של משה ארנסטר, חתנו של הרבי מוויז'ניץ. בשני המפעלים לימד בהתנדבות עולים חדשים מרוסיה.
באמצע שנות השישים פתח מפעל עצמאי בבני ברק בשותפות עם מנחם פוש, העסיק 15 – 20 פועלים שליטשו בגטים, טייפרים וקארה, והתחיל למכור יהלומים במקום המפגש של היהלומנים באותה העת, בבית קפה ברחוב אלנבי בתל אביב. בשנת 1976 עבר יוסף אקר מייצור לתיווך.
כיום, רווה יוסף אקר נחת מילדיו, ממשיכי דרכו בענף היהלומים: ברוך ומשה אקר וטובה רוחמקין, ומ-150 נכדים ונינים ושלושה בני נינים, כן ירבו.
מאת: שירה עמי
