זאב בירנבאום נולד ב-1927 בעיר ראדום שבפולין. ב-1931, בהיותו בן ארבע, עלה ארצה עם הוריו הציונים – משה ומינדלה. שלטונות פולניה לא אפשרו לשני אחיו הבוגרים, בני ה-18 וה-16, לצאת את המדינה. הם נותרו מאחור, וגורלם לא נודע מעולם.
הטרגדיות המשיכו לפקוד את המשפחה: בתם נפטרה בישראל ממחלת הסרטן, ובן נוסף קפץ לבריכה בהיותו בן 17, קיבל שבץ וטבע למוות. מבין חמשת ילדי המשפחה נותר רק בן הזקונים זאב.
זאב למד בבית ספר תחכמוני, אולם מצבה הכלכלי הרעוע של המשפחה אילץ אותו לצאת לעבודה כבר בגיל 12. הוא עסק בעבודות מזדמנות שונות, ועם סיום לימודיו בבית הספר היסודי, בהיותו בן 14, התקבל לעבודה במפעל יהלומים בנתניה, שזה עתה החלה לצמוח כעיר היהלומים. מקצוע היהלומים שבה את לבו, והפך לעיסוקו.
תוך כדי עבודתו במפעל הצטרף לחיל השדה של ארגון ההגנה (חי״ש). ב-1946 נתפס, ישב בבית הכלא ביפו והיה עצור במחנה רפיח. בתעודה הנושאת את הכותרת: "לשבויי מערכות ישראל" כתב ראש הממשלה ושר הביטחון דאז – דוד בן גוריון: "סבלכם וייסוריכם לא היו לשווא – ותישאו אותם בגאון, כי עליהם נבנתה מדינת ישראל והמולדת לא תשכח לעולם את משחרריה." עוד צוינו בתעודה שירותו במלחמת השחרור בהגנה על ירושלים ובסיירת שועלי שמשון של גבעתי.
בזכות חריצותו הרבה של זאב, שהיה יוצא לעבודה בחמש בבוקר וחוזר לביתו בשמונה בערב, הפך, בהיותו כבן 21, למנהל עבודה. הוא הצליח לחסוך פרוטה לפרוטה, ובשנת 1956, בהיותו בן 29, השקיע את כל חסכונותיו בשותפות בקולנוע רם (שנקרא בשמו של בנו – רמי) שברמת החייל. זאב בירנבאום מספר, שהראשונה בהופעות הגשש החיוור, ואולי אחת הראשונות שבהן, התקיימה בבית הקולנוע שהקים.
במקביל, המשיך לעבוד בענף היהלומים. בשנות השבעים עסק בייצור יהלומים גדולים בשותפות עם ברוך שטיינפלד. ארבע שנים עסק בתיווך יהלומים עבור ראובן ודני שטיינמץ. מ-1980, כאשר הצטרף בנו, רמי, לענף היהלומים, עד סיום פעילותו ב-2015, עסק בשיווק יהלומים מלוטשים, מעשיריות עד שני קרטים.
עד גיל 85 היה זאב בירנבאום חזק כסלע וקשה כצור. הוא נהג להגיע מדי יום לעבודתו, ועל אף שכבר לא היה פעיל ליווה את בנו – רמי.
לזאב ובתיה בירנבאום שלושה ילדים: נאוה, רמי ומיני, והוא סב לשמונה נכדים ושתי נינות.
שלושה דורות כענף היהלומים: זאנ נירננאום, כנו – רמי והחתן – שי הכרמלי.
מאת: שירה עמי
