גדעון להב נולד ב-1929 בגרמניה. הוא עלה לירושלים עם הוריו, ב-1933. אחרי שירות ב"הגנה" ובצה"ל למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סיום לימודיו הצטרף לאגף התקציבים באוצר ומילא תפקידים בשירות המדינה בארץ ובחו"ל מטעם משרד האוצר ומשרד התעשייה והמסחר. בשנים 1962- 1966 כיהן כמפקח על היהלומים. עד 1974 כיהן במשרד התעשייה והמסחר כמנהל חטיבה, משנה למנכ"ל ולבסוף – כמנכ"ל.
להב החל כהונתו כמפקח עם סיומו של המאבק על שוקי הגלם בין חברת הפיתוח הממשלתית לבין דה בירס. לשם שיקום היחסים בין הענף לדה בירס יזם נוהל המתקיים עד היום – שתי פגישות תיאום שנתיות בין נציגי הממשלה לנציגי דה בירס. להב הקפיד על קיום קשרים הדוקים עם דה בירס, והמשיך לעמוד בראש המשלחת לשיחות גם בימי כהונתו כמנכ"ל משרד התעשייה והמסחר.
כמפקח על היהלומים, ולאחר מכן, כמנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, עסק בעיקר במעבר מהקצבת דולרים על ידי המדינה להלוואה בדולרים על ידי הבנקאות. כמו כן החל מעבר מסבסוד על ידי שער החליפין של הדולר לסבסוד על ידי גובה הריבית, שבה ניתן האשראי הדולרי הבנקאי. מעבר זה צמצם את תפקידי הפיקוח, הקל על פעולותיו ופישט תהליכים לתועלת היהלומנים והממשלה כאחד.
משלחת יהלומנים שבראשה עמד להב, שביקרה במוסקבה ב-1963, התרשמה מתהליכי האוטומציה בעיבוד היהלומים שם. בעקבות הביקור, ועל בסיס ההנחה שמפעל יחיד לא יוכל להשקיע כספים במחקר מקיף ופיתוח טכנולוגי, יזם, יחד עם ראשי הארגונים בענף היהלומים, את הקמת מכון היהלומים, אשר נוסד ב-1967.
להב כיהן כיו"ר הראשון של המכון. עם ההקמה, הניח את היסודות לשיטת מימון הפעילות, שיושמה מאוחר יותר בכל התעשיות במדינה – לירה של הממשלה כנגד לירה של היהלומנים, באמצעות היטל. המטרות הראשונות שהציב מכון היהלומים עם הקמתו – מו"פ ופיתוח שווקים, עומדות ביסוד פעילותו עד היום.
ב-1974 מונה גדעון להב לכהונת מנהל בנק ברקליס דיסקונט. ב-1979 הצטרף לבנק דיסקונט, כיהן כמנכ"ל הבנק ומ-1986 – כיו"ר, עד לפרישתו בסוף 1997. גם בתפקידיו הבנקאיים עבד כתף אל כתף עם ענף היהלומים, ועבר אתו את משבר שנות השמונים וההתאוששות ממנו.
ב-1999 העניקה לו התאחדות תעשייני היהלומים את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
גדעון להב נפטר בנובמבר 2013.
מאת: שירה עמי
